אליהו רבא ה
כבוד ועוז לצדיקים לעתיד לבוא ולעולם הבא כיצד?
הקב״ה יושב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבים לפניו, ולכל אחד ואחד נותנים לו מאור פנים בתורה שיש בו. ומלאכי השרת עומדים סביב לישראל ובוכים בלבם, ואומרים: אשריהם ישראל שכל הצער והעינוי והלחץ שהיה להם חלף לו. ועכשיו כל אותה הטובה והגדולה יש להם, שנאמר: מלאכי צבא'ות ידודון (תהילים סח-יג׳).
אל תקרא ידודון, אלא ידדון. שהיו נושאים ונותנים עם משה אבי החכמה אבי הנביאים שעלה מרום והוריד תורה מן השמים. לכך נאמר: מלאכי צבא'ות ידודון וגו׳.
וכי מה עניין זה אצל זה?
אלא אמרו בשביל התורה שעשו באה כל אותה הטובה והגדולה להם, ולפי שבעולם הזה היו העכו״ם מחרפים את ישראל, ואומרים: כסף וזהב לנו - כסף וזהב לישראל. שדות וכרמים לנו - וכן לישראל. וכי מה שכר יש להם על דברי תורה שכך היו מצטערים עליה. אבל לאחר השעה כשיגיע ימות בן דוד ויתבטל מלאך המות בעולם הזה מן ישראל, יהיו כל העכו״ם אומרים: אשרי העם שככה לו וגו׳ (תהלים קמד-טו). שעלה גורל טוב בחלקו אשרי העם שה׳ אלוקיו.
בלע המות לנצח (ישעיהו כה-ח) - אלו ימות בן דוד והעכו״ם יהיו צועקים מבחוץ על אשר לא שמעו לדברי תורה.
ומלאכי השרת צועקים מבפנים על אשר לא זכו באותה טובה של ישראל, שנאמר: הן אראלם צעקו חוצה וגו׳ (ישעיהו לג-ז).
ואומר: מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללו י-ה (תהלים קיג ז-ט). לעולם הבא כיצד?
מקימי מעפר דל - אלו בני אדם שעברו עבירה ונקנסה עליהם מיתה עד ארבעה דורות, שנאמר: פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים (שמות כ-ד).
חזרו ועשו תשובה וקראו את המקרא ושנו את המשנה ומתו מתוך אותו הצער, אין לו נחמה להקב״ה עליהם אלא אם כן מעמידם על רגליהם מן העפר בין ברכיו, ומגפפם ומחבקם ומנשקם ומביאם לחיי העולם הבא, לכך נאמר: מקימי מעפר דל וגו׳.
מושיבי עקרת הבית - זה בית המקדש שעמד הקב״ה בתוכו וברא את כל העולם כולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: ה׳ בחכמה חסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג יט-כ).
דבר אחר: מושיבי עקרת הבית - זה העולם הזה שברא בתוכו הקב״ה את האדם מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי וגו׳ (ישעיה מה-יב).
אם הבנים שמחה - ברוך המקום ברוך הוא ששמחתו מרובה על ישראל לעולם. שכשם שישראל עושים תשובה בעולם הזה ועשים את התורה ושמחים בה, כך התורה שמחה בהם לעולם הבא, שנאמר: אם הבנים שמחה.
דבר אחר: מקימי מעפר דל וגו׳, לימות בן דוד כיצד?
אדם שעבר עבירות הרבה - נקנסה עליו מיתה עד ד׳ דורות, שנאמר: פוקד עון אבות וגו׳. וחזר ועשה תשובה וקרא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש חכמים, אפילו נגזרו עליו ק׳ גזירות - הקב״ה מעבירן ממנו ויקבץ אותו עם שאר הצדיקים לימות בו דוד, שנאמר: גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם (הושע ח-י). אל תקרי כי יתנו, אלא כי ישנו בגוים.
תחיית המתים להקב״ה בעולם הזה על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל וצדיקים שבכל דור כדי לקדש שמו הגדול, וכן תחיית המתים להקב״ה לימות בן דוד כדי ליתן שכר לאוהביו וליראיו, וכן תחיית המתים להקב״ה לעולם הבא כדי ליתן דין וחשבון, שנאמר: יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל (ישעיהו כו-יט).
יחיו מתיך - אלו מתי ארץ ישראל.
נבלתי יקומון - אלו מתי חוץ לארץ.
הקיצו ורננו שוכני עפר - מכאן אמר דוד המלך עליו השלום: יהי חלקי עם אלו שממיתים את עצמם על דברי תורה, שנאמר: ממתים ידך ה׳ וגו׳ חלקם בחיים וגו׳ (תהילים יז-יד).
דבר אחר: הקיצו ורננו שוכני עפר - מכאן אמרו, כל הנעשה שכן לעפר בחייו עפרו ננער לתחיית המתים. וכל שלא נעשה שכן לעפר בחייו אין עפרו ננער לתחיית המתים, לכך נאמר: הקיצו ורננו שוכני עפר.
שכוני עפר לא נאמר, אלא שוכני עפר.
כי טל אורות טלך - אילו בני אדם שמשכינים עצמם על העפר ללמוד תורה, הקב״ה מביא עליהן טל אורות של תורה ומושיבם בן ברכיו ומגפפם ומנשקם ומביאם לחיי העולם הבא, שנאמר: כי טל אורות טלך.
מאי וארץ רפאים תפיל?
אלו עכו״ם שהיו אומרים לישראל: גבורים אנחנו, עושי מלחמה אנחנו, מי יכול לעמוד לפנינו. והקב״ה יעשה בהם נקמות גדולות ויפילם לפני בני ישראל, שנאמר: וארץ רפאים תפיל.
ומפני מה זכה אליהו שהחיה את המת?
מפני שעשה רצונו של הקב״ה. והיה מתאנח על כבודו של הקב״ה ועל כבודם של ישראל כאילו נאבדו שונאים של ישראל. ובכל דור ודור שהיה אליהו מוצא בני אדם צדיקים היה מגפפם ומחבקם ומנשקם ומברך ומרומם ומשבח ומגדל ומקדש לשמו של הקב״ה.
מפני מה זכה אלישע שיחיו מתים על ידו?
מפני ששימש את אליהו, שנאמר: ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו (מלכים א יט-כא). וילמדהו לא נאמר, אלא וישרתהו.
מכאן אמרו, גדולה שימושה יותר מלימודה.
ואל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, כדי שיאמר זכור איש פלוני לטוב שזו הלכה קבע בידי. שנאמר: ויהי המה הולכים הלוך ודבר (מ״ב ב-יא).
ואין דבר אלא דברי תורה, שנאמר: הלא כה דברי כאש נאום ה׳ (ירמיהו כג-כט).
וכשנשתלך מלאך אל אליהו ואל אלישע לסלק את אליהו מן העולם, בא ומצאם שהיו עוסקים בדברי תורה ולא היה יכול לשלוט בהם. חזר לפני הקב״ה ואמר: רבונו של עולם הם עוסקים בדברי תורה ואין אני יכול לשלוט בהם, שנאמר: והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו (מ״ב ב-יא).
רכב אש - אלו דברי תורה נביאים וכתובים.
וסוסי אש - אלו משנה הלכות ואגדות.
ומה תלמוד לומר ויפרידו בין שניהם?
אלא שחזר המלאך ואמר לפני הקב״ה: רבונו של עולם עשיתי לך קורת רוח בעולם די הבזיון שביזיתי אותם ודחפתי אותם אחד לכאן ואחד לכאן, לכן נאמר: ויפרידו בין שניהם.
מכאן אמרו, שני בני אדם שהולכים בדרך ועוסקים בתורה אין דבר רע יכול לשלוט בהם.
ומפני מה זכה יחזקאל שיחיו מתים על ידו?
מפני שהסתפח על ישראל בכל שעה ושעה, שנאמר: בן אדם התשפוט התשפוט את עיר הדמים וגו׳ (יחזקאל כב-ב).
מה תלמוד לומר התשפוט התשפוט שני פעמים?
אלא, כך אמר הקב״ה ליחזקאל: בן אדם לי ולך נאה לנו להוכיח את ישראל.
דבר אחר: מה תלמוד לומר בן אדם וגו׳ -
כך אמר הקב״ה ליחזקאל: אם אתה מוכיחם תוכיחם ואם אין אתה מוכיחם אני מוכיחם בתוכחה. אבל אי אתה דומה להם, אלא כשיר הזה. מה השיר הזה עתים בני אדם שמחים בו, עתים משמחים את בעליו, שנאמר: והנך להם כשיר עגבים וגו׳ ושמעו את דבריך ועושים אינם וגו׳ (שם לג-לב).
ומניין?
תדע לך שכן הוא, כשבא נבוכדנאצר והגלה את ישראל והוריד אותם לבבל, עשאם שרים על כל מלאכה. וכשסרחו במעשיהם הוציאם לבקעה והרגם. ובשעה שהיו נהרגים אמרו: אוי לנו יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו לנו (שם לז-יא).
מכאן אמרו, יודע אדם בעצמו אם בן העולם הבא הוא אם לאו. ואם עשה עבירות גדולות כאילו עוקר את עצמו מן העולם - לפיכך, הביא עליהם הקב״ה את יחזקאל והעביר אותו עליהם, שנאמר: היתה עלי יד ה׳ וגו׳ ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד (שם שם א-ב).
ואין ניחה האמורה כאן אלא לשון מיתה, שנאמר: יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה נז-ב).
והיא מלאה עצמות (יחזקאל שם) אל תקרי עצמות אלא עץ מות. מן העץ שאמר הקב״ה לאדם הראשון שלא יאכל ממנו ואכל ונקנסה עליו מיתה ועל תולדותיו הבאות אחריו עד סוף כל הדורות. לכך נאמר: מלאה עצמות והעבירני עליהם סביב סביב. ולהלן הוא אומר: ואבוא ואראה והנה כל תבנית וגו׳ מחוקה על הקיר סביב סביב (שם ח-י) נאמר כאן סביב ונאמר להלן סביב - מה להלן משוקץ בעבודה זרה, אף כאן משוקץ בעבודה זרה.
והנה רבות מאוד וגו׳ והנה יבשות מאוד (שם לז-ב) אמר יחזקאל עצמות האלו שמא יאבדו מן העולם?
לפיכך אמר הקב״ה ליחזקאל: בן אדם התחיינה העצמות האלה (שם שם-ג).
אמר לו: ה׳ אלוקים אתה ידעת.
אמר לו הקב״ה: הנבא על העצמות וגו׳ הנבא על הרוח וגו׳ כה אמר ה׳ אלוקים מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו וגו׳. מלמד שהרגם נבוכדנצר.
מכאן אמרו, שמלאכי שרת היו ממונים על אותו רשע לחבלו, שנאמר: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרוגים מטועני חרב וגו׳ (ישעיה יד-יט). הא למדת, בשביל אותם הרוגי חרב היו מלאכי שרת ממונים על אותו רשע לחבלו ובסוף חיו ועמדו על רגליהם ופרו ורבו, שנאמר: ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד וגו׳ כל העניין (יחזקאל לז) ואז נתגדל ונתקדש שמו של הקב״ה מסוף העולם ועד סופו. ועל אותה שעה נאמר: והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו׳ (שם לח-כג). ובשכר אותם דברים שהסתפח יחזקאל על ישראל בכל שעה זכה שהחיה הקב״ה מתים על ידו:
דם ובשר ושבר גוג לעתיד לבוא על הרי ישראל.
כיצד?
כשם שהרשעים מענים את ישראל ולוחצים אותם ושוחקין עצמותם ובשרם עד שנפשם יוצאת ואין חוששים להם, כך הקב״ה מאסף אותם לדין על הרי ישראל ומאכיל את בשרם לעוף השמים ולחיות הארץ ואין חושש להם, שנאמר: ואתה בן אדם כה אמר ה׳ אלוקים אמור לציפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובואו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כולם ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר זבחתי לכם ושבעתם על שולחני סוס ורכב גיבור וכל איש מלחמה נאום ה׳ אלוקים ונתתי את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם וידעו בית ישראל כי אני ה׳ אלוקיהם מן היום ההוא והלאה (שם לט יז-כב).
כבר נעשה ומקצת דם ובשר ושבר על לוחצינו בעולם הזה ועינינו רואות בכל יום תמיד.
כיצד?
משל לשתי תינוקות שקראו בבית רבן והגדילו ונעשו תלמידי חכמים, וכשהיו מהלכין על פתח בית רבן, וראו את הרצועה שלקו בה היו משחקין זה עם זה ואומרים: באותה רצועה לקינו - כך עכו״ם מענים את ישראל ולוחצים את ישראל ולאחר שעה הם נהרגים על ההרים ועל הגבעות במלחמה, שנאמר: ותשכח ה׳ עושך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק (ישעיה נא-יג). אילו נאמר כאשר כוננתי להשחית, הייתי אומר אשר כוננתי בעיניך להשחית ויצא לבבנו ממנו, לכך נאמר: כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק - הרי הם על ההרים ועל הגבעות והעוף אוכל בשרם מעליהם, וישראל רואים בעיניהם ומשחקים ואומרים: הן הם שהיו מענים ולוחצים אותנו בכל יום תמיד.
אשרי ישראל בכל מקומות מושבותיהם, אע״פ שהם מתייגעים בארבע רוחות העולם מצפון לדרום ומדרום לצפון ממזרח למערב וממערב למזרח - הרי הם באמצע, שנאמר: כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ (עמוס ט-ט) אילו אמר הכתוב ונפל צרור ארץ או חיה אז היה נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותיי, כי הייתי אומר ונפל צרור ארץ ונמחה כדרך כל הארץ. וכשהוא אומר ולא יפול צרור ארץ - מה צרור הזה אדם מוליכו בכברה לכאן ולכאן והרי הוא באמצע, אף ישראל אני כפרתם בכל מקומות מושבותם אע״פ שהם מתייגעים לארבע רוחות השמים - הרי הם באמצע.
וכך הוא מפורש בקבלה על ידי עבדך הנביא: כי אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג-ו).
אמר הקב״ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, שנאמר: אני ה׳ לא שניתי.
ומאי ואתם בני יעקב לא כליתם?
אתה מוצא, שבעים ושתיים נגעים יש בתורה. ויושב על כסא שופט צדק יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, אמר: אם אני מביא על ישראל כל אותם שבעים ושתיים נגעים יהיו מכוערים בין העמים, ויהיו עכו״ם אומרים עליהם מכוערים הם לפיכך, כל אחד מארבע מיני מראות נגעים האמורות בתורה אם ראית אחד מישראל שיש עליו אחד מארבע מיני מראות נגעים - אינה אלא רפואה לו לכפר על כל עונותיו. וזוכה על ידי היסורים אל עולם הבא. ואף ההריגה שהרג הקב״ה את ישראל בעונותיהם בעולם הזה רפואה היא להם לעולם הבא שנאמר: לכו ונשובה אל ה׳ כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו א-ב).
יחיינו מיומיים - זה העולם הזה וימות בן דוד.
ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו - זה העולם הבא.
מקצת חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע אל הצדיקים בעולם הזה מעין עולם הבא ואלו הם: אברהם, יצחק, ויעקב, יעבץ ויתרו וכדומה להם, שנאמר: ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל (בראשית כד-א). לא בימיו של אברהם הכתוב מדבר אלא בימים של עולם הבא וימות בן דוד.
אמר הקב״ה: באו עשרה דורות מאדם ועד נח והחרבתי את עולמי, ואח״כ באו עשרה דורות מנח עד אברהם וסדרתי בעולם במה שהעליתי בעולם. כיון שבא אברהם היה לבי על עולמי, שנאמר: לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעינייך באחד ענק מצורונייך (שה״ש ד-ט).
משל למלך שקידש את האשה והייתה נראית לו באחת מעיניה והיה אוהבה ביותר ושמח בה ומשתוקק בה, אמור מעתה כשיראנה בשתי עיניה - על אחת כמה וכמה.
כך אברהם אבינו היה מפקח על ענייני הבריות ומכניסם תחת כנפי השכינה, כך אוהבו כשיבואו בניו לידי חבילות של תורה ומצוות על אחת כמה וכמה, לכך נאמר: לבבתיני באחת מעינייך באחד ענק מצורונייך.
ומפני מה זכה יעקב אבינו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה ממה שעתיד הקב״ה ליתן אל הצדיקים לעתיד לבוא?
מפני שהיה יושב בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו, והיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות ,שנאמר: ויעקב איש תם יושב אוהלים (בראשית כה-כז) ואומר: כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים אשרי הגבר וגו׳ (תהילים קכז-ד). ואומר: את מי יורה דעה וגו׳ גמולי מחלב עתיקי משדיים (ישעיה כח-ט).
וכשיצא מבית אביו ללכת אל בית לבן באתה השכינה ועמדה למעלה ממנו, משיבה ואמרה לו: בני שא נא עיניך השמיימה וראה י״ב מזלות וכוכבים ברקיע, וי״ב שעות היום וי״ב שעות הלילה - כנגד י״ב שבטים שאני נותן לך.
כיון שבא יעקב מבית לבן ונמכר יוסף היה בוכה ומתאבל עליו עשרים ושתיים שנה ,שנאמר: ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו׳ (בראשית לז-לה).
וכי על יוסף היה בוכה?
אלא אמר שמא נתחייבתי על שנשאתי שתי אחיות או שמא נהניתי מממונו של לבן או מממונו של שכם, ובטלה הברית שכרת לי הקב״ה.
מיד נתגלגלו רחמיו של הקב״ה ונתן ליעקב שבע עשרה שנה סמוך לזקנותו טובים, מעין עולם הבא.
מכאן אמרו, כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו, וכל שהשיגתו שנה אחת רעה סמוך לזקנתו סימן רע לו.
יעקב אבינו היה בטובה שבע עשרה שנה שהיה במצרים והעלה עליו הקב״ה כאילו כל ימיו היו בטובה, שנאמר: ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו׳ (בראשית מז-כח).
ומפני מה זכה יתרו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה ממה שעתיד הקב״ה ליתן אל הצדיקים לעולם הבא?
מפני שנהג בחכמה לשמה, לפי שכל אותם השנים שהיה משה בביתו של יתרו וראה יתרו כל המעשים טובים שעשה משה ולא נעשה לו כל דבר(פי'שלא עשה הקב"ה נס על ידו עד שבא למצרים ובא לידי דבר (שעשה הקב"ה ניסים ע"י משה), שנאמר: וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו (שמות יח-א).
אמר יתרו: אוי לי שכל אותם מעשים טובים שעשה זה בתוך ביתי והם מביאין אותו לחיי עולם הבא, ואין אני הייתי יודע מה כוחם.
מיד עשה יתרו דבר גדול מעצמו, שנאמר: ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה וגו׳ ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו וגו׳ ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה (שמות יח ב-ו).
שיגר אצלו שליח ואמר לו: משביע אני עליך בשני בניך שהיה יתרו אומר לו מפני מה אתה קורא שם האחד גרשום ושם השני אליעזר, גרשום כי גר וגו׳ אליעזר כי א-ל אבי בעזרי. משביע אני עליך בא'ל אביך שתצא לקראתי ותקבלני בסבר פנים יפות.
מיד יצא משה לקראתו וקבלהו בסבר פנים יפות, ,שנאמר: ויצא משה לקראת חותנו וגו׳ (שם שם-ז).
הקב״ה בוחן לבות וכליות הוא אמר ליתרו: יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו הצדיק, תזכה שלא יהיה בתי מדרשות בטלים מזרעך לעולם ,שנאמר: וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך וגו׳ (במדבר כד-כא).
מכאן אמרו, יתן אדם בתו לתלמיד חכם אפילו נותן כל ממונו עליה. שכן מצינו אצל יתרו שלא זכה אלא על ידי משה.
וכן ישא אדם בת תלמיד חכם אפילו אם לקחה בלא דמים.
ומנין תדע לך?
צא ולמד מדרך ארץ - נושא אדם בת תלמיד חכם אפילו אם מת או גולה הויין ליה בנים תלמידי חכמים, משל לענבי הגפן בענבי הגפן. (הרכבת זמורה משיח גפנים משובחת בשיח גפנים משובח מניבה פרי מוצלח).
נושא אדם בת עם הארץ אם מת או גולה הויין ליה בנים עמי הארץ. משל לענבי הגפן בענבי הסנה (דבר כעור). וזהו מנהגו של עולם.
ומפני מה זכה יעבץ לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה ממה שעתיד הקב״ה ליתן לצדיקים לעתיד לבוא?
מפני שהיה מחזר בכל מקומות ישראל ולימד תורה ברבים לשם שמים, וכל המלמד את חבירו פסוק אחד או הלכה אחת או דיבור אחד - כאילו נותן לפניו חיים, שנאמר: כי הוא חייך ואורך ימיך (דברים ל-כ). ואומר: אורך ימים בימינה (משלי ג-טז). ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה (שם שם יח).
מכאן אמרו, יעשה אדם מעשים טובים ואחר כך ישאל תורה מהקב״ה. יעשה אדם מעשים כשרים וצדיקים ואחר כך ישאל חכמה מהקב״ה.
לעולם יתפוס אדם ענוה ואחר כך ישאל בינה מלפני הקב״ה ואחר כך ישאל פרנסה, שנאמר: שאלו מה׳ מטר בעת מלקוש ה׳ עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה (זכריה י-א).
מכאן אמרו, קרא אדם תורה נביאים וכתובים ויודע להשיב בהם - ישמרם בידו ויברך וישבח ויברך ויגדל וירומם ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם.
שנה אדם סדר אחד או שני סדרים ויודע בהם - ישמרם בידו ויברך ויקדש לשמו של הקב״ה. ואין צריך לומר מי ששונה הלכות.
נשא אדם אשה והיה לו ממנה בן אחד או שני בנים - יברך וישבח ויקדש לשמו של הקב״ה, כדי שתהא מיטתו שלמה ויקנה לו עולם הזה וימות בן דוד ועולם הבא, שנאמר: ויקרא יעבץ לאלוקי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלוקים את אשר שאל (דה״א ד-י).
אם ברך תברכני - בתלמוד תורה.
והרבית את גבולי - בתלמידים.
והיתה ידך עמי - שלא אשכח תלמודי.
ועשית מרעה - שתעשה לי ריעים כמותי.
לבלתי עצבי - שלא יעצבני יצר הרע מלשנות (ללמוד).
מיד, ויבא אלוקים את אשר שאל.
עליו הוא אומר: יתן לך כלבבך וגו׳ ימלא ה׳ כל משאלותיך (תהילים כ ה-ו).
דבר אחר:
ויקרא יעבץ לאלוקי ישראל לאמור אם ברך תברכני - בפריה ורביה.
והרבית את גבולי - בבנים ובנות.
והיתה ידך עמי - במשא ומתן.
ועשית מרעה - חיים שנתתי לי שלא אראה בהם לא מיחוש ראש, ולא מיחוש אוזניים ועיניים, ולא מיחוש חולי מעיים.
לבלתי עצבי - שלא יעצבני יצר הרע מלשנות (ללמוד) ואמצא נחת רוח בזקנותי.
מיד, ויבא אלוקים את אשר שאל.