איכה רבה פתיחתא כה


כה.    [ עריכה ]
רבי יוחנן פתח:

(ירמיהו יג טז): "תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך" וגו' —

אימתי נתקיים להם המקרא הזה? במיתתו של חזקיהו. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב לב, לג): "וישכב יחזקיהו עם אבותיו ויקברהו במעלה קברי בני דויד וכבוד עשו לו במותו". מה כבוד עשו לו? ר' יהודה בר' סימון ורבי חנין ורבנן. ר' יהודה בר סימון אמר: בית וועד בנו למעלה מקברו של חזקיהו, בשעה שהיו הולכים לשם היו אומרים לו: למדנו. ר' חנין אמר: ספר תורה נתנו למעלה מקברו של חזקיהו ואמרו: זה שהוא מוטל בארון זה קיים מה שכתוב בזה. ורבנן אמרי: הציעו לו טפטיות מפתח בתיהם עד קברי בני דוד. וכל כך למה? כדי שלא יתייחפו רגליהם. אף על פי כן נתייחפו רגליהם. אמר להם ירמיה: מה אם בשעה שהצעתם טפטיות מפתח בתיכם עד קברי בני דוד נתייחפו רגליכם, לכשיתנגפו רגליכם על הרי נשף על אחות כמה וכמה:

עשר מסעות נסעה השכינה:

מכרוב לכרוב,
ומכרוב למפתן הבית,
מן מפתן הבית לכרובים,
ומן הכרובים לשער הקדמוני,
משער הקדמוני לחצר,
מן החצר לגג,
מן הגג למזבח,
מן המזבח לחומה,
מן החומה לעיר,
מן העיר להר הזיתים.
  • מכרוב לכרוב, דכתיב (יחזקאל י, ד): "וירם כבוד ה' מעל הכרוב".
  • מכרוב למפתן הבית, דכתיב (יחזקאל ט, ג): "וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית".
  • ממפתן הבית לכרובים, דכתיב (יחזקאל י, יח): "ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים". ויצא, לא היה צריך קרייה למימר אלא "ויבא", ואת אמר "ויצא", מהו ויצא? אמר ר' אחא: למלך שהיה יוצא מפלטין שלו בכעס; משהיה יוצא, היה חוזר ומגפף ומנשק בכותלי פלטין ובעמודי פלטין ובוכה ואומר: הוי שלום בית פלטין שלי, הוי שלום בית מלכותי, הוי שלום בית יקרי, הוי שלום מן כדון, הוי שלם. כך משהיתה שכינה יוצאת מבית המקדש, היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי בית המקדש ובעמודי בית המקדש ובוכה ואומרת: הוי שלום בית מקדשי, הוי שלום בית מלכותי, הוי שלום בית יקרי, הוי שלום בית מקדשי; הוי שלום!
  • מן הכרובים לשער הקדמוני, דכתיב (יחזקאל י, יט): "וישאו הכרובים את כנפיהם" וגו'.
  • משער הקדמוני לחצר, דכתיב (יחזקאל י, ד): "והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'".
  • מן החצר לגג, דכתיב (משלי כה, כד): "טוב שבת על פנת גג".
  • מן הגג למזבח, דכתיב (עמוס ט, א): "ראיתי את ה' נצב על המזבח".
  • מן המזבח לחומה, דכתיב (עמוס ז, ז): "והנה ה' נצב על חומת אנך".
דבר אחר: מהו אנך? זו סנהדרין של שבעים ואחד, מנין אנ"ך. "ויאמר ה' הנני שם אנך", אמר ר' יהודה בר' סימון כו' )אמר הקב"ה: אני מיסרו בעולם הזה, אבל בעולם הבא לא אוסיף עוד עבור לו. ילקוט שמעוני/עמוס/רמז תקמה).
  • מן החומה לעיר, דכתיב (מיכה ו, ט): "קול ה' לעיר יקרא".
  • מן העיר להר הזיתים, דכתיב (יחזקאל יא, כג): "ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר".
אמר ר' יונתן: שלש שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזיתים, סבורה שמא ישראל יעשו תשובה. ולא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת: "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג, כב); "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג, ז). וכיון שלא עשו תשובה, אמרה (הושע ה, טו): "אלך אשובה אל מקומי".
  • על אותה שעה הוא אומר (ירמיהו יג טז): "תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך", בטרם יחשיך לכם מדברי תורה, בטרם יחשיך לכם מדברי נבואה, ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.
  • וקויתם לאור, בבבל; ושמה לצלמות, במדי; ושית בערפל, ביוון; ואם לא תשמעוה, באדום.
  • במסתרים תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז). מה תלמוד לומר "מפני גוה"? אלו אומות העולם, שהם מתגאים ואומרים (דברים לב, לז): "אי אלהימו צור חסיו בו".
דבר אחר: מפני גוה, מפני מלאכי השרת, שהם מתגאים ואומרים (תהלים ח, ה): "מה אנוש כי תזכרנו" וגו'.
"ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'" (שם יג, יז), את מוצא, עד שלא גלו ישראל היו עשויים עדרים עדרים, עדרי כהונה לבד, עדרי לויה לבד, עדרי ישראל לבד; וכיון שגלו – נעשו עדר אחד, כי נשבה עדר ה׳; "כי נשבו" אין כתיב כאן, אלא כי נשבה עדר ה׳: