איכה רבה פתיחתא טו
טו. [ עריכה ]
רבי חנינא בר פפא פתח:
(משלי ט ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו".
- אמר רבי יצחק: כל המעמיד תלמיד רשע - סופו להתבזות ממנו, שנאמר: "יוסר לץ לוקח לו קלון".
- הוא דעתיה דר' יצחק, דאמר רבי יצחק: כל המעמיד תלמיד רשע: בארץ ישראל כאלו מעמיד ליסטים, ובחוצה לארץ מעמיד עבד.
אמר ר' שמעון בן לקיש: כתיב:
(משלי כ ג): "כבוד לאיש שבת מריב".
- אמר הקב"ה: כבוד היה לי אלו לא נזדווגתי לאומה זו.
- את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אומות העולם היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של אומות העולם לשמוע מה הם אומרים.
- ומה היו אומרים:
- אלהיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה ומסיסרא ומסנחריב וכיוצא בהן.
- וחוזרין ואומרין:
- ולעולם נער הוא, כביכול הזקינו הדברים.
הדא הוא דכתיב :(יחזקאל לו כ): "ויבא אל הגוים אשר באו שם, ויחללו את שם קדשי, באמר להם עם ה' אלה, ומארצו יצאו"
- לא הוה צריך קריא לומר אלא ויבואו, ואת אמרת ויבא, אולי כביכול הוא עצמו.
הדא הוא דכתיב: ויבא אל הגוים, ומה היו אומרים: אם עם ה' אלה, למה מארצו יצאו.
דבר אחר:
- יוסר - זה ירמיה.
- לץ - זה דורו שהיו ליצנים.
- לוקח לו קלון- שהיו מקללים אותו,
- דכתיב: (ירמיהו טו י): "לא נשיתי ולא נשו בי, כלה מקללוני".
- ומוכיח לרשע מומו - שהיה מוכיח לישראל ואומר להם איכה.