פתיחת התפריט הראשי

טו. עריכה

רבי חנינא בר פפא פתח:

(משלי ט ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו".

אמר רבי יצחק: כל המעמיד תלמיד רשע - סופו להתבזות ממנו, שנאמר: "יוסר לץ לוקח לו קלון".
הוא דעתיה דר' יצחק, דאמר רבי יצחק: כל המעמיד תלמיד רשע: בארץ ישראל כאלו מעמיד ליסטים, ובחוצה לארץ מעמיד עבד.


אמר ר' שמעון בן לקיש: כתיב:

(משלי כ ג): "כבוד לאיש שבת מריב".

אמר הקב"ה: כבוד היה לי אלו לא נזדווגתי לאומה זו.
את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אומות העולם היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של אומות העולם לשמוע מה הם אומרים.
ומה היו אומרים:
אלהיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה ומסיסרא ומסנחריב וכיוצא בהן.
וחוזרין ואומרין:
ולעולם נער הוא, כביכול הזקינו הדברים.

הדא הוא דכתיב :(יחזקאל לו כ): "ויבא אל הגוים אשר באו שם, ויחללו את שם קדשי, באמר להם עם ה' אלה, ומארצו יצאו"

לא הוה צריך קריא לומר אלא ויבואו, ואת אמרת ויבא, אולי כביכול הוא עצמו.

הדא הוא דכתיב: ויבא אל הגוים, ומה היו אומרים: אם עם ה' אלה, למה מארצו יצאו.

דבר אחר:

יוסר - זה ירמיה.
לץ - זה דורו שהיו ליצנים.
לוקח לו קלון- שהיו מקללים אותו,
דכתיב: (ירמיהו טו י): "לא נשיתי ולא נשו בי, כלה מקללוני".
ומוכיח לרשע מומו - שהיה מוכיח לישראל ואומר להם איכה.