איכה רבה פתיחתא ה


ה. עריכה

רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח:

(יחזקאל כד ו): "לכן כה אמר ד' ה'":

  • "אוי עיר הדמים" - אוי מן קמי דקרתא דשפכו דמים בגווה.
  • "סיר אשר חלאתה בה" - דחפשושיתה בגווה.
  • "וחלאתה לא יצאת ממנה" - וחפשושיתה לא נפקת מן גווה.
  • "לנתחיה לנתחיה הוציאה" - מטליות מטליות היו גולים.

כיצד גלו?

  • ר' אלעזר אומר: שבט ראובן ושבט גד גלו תחלה.
  • ר' שמואל בר נחמן אומר: שבט זבולן ושבט נפתלי גלו תחלה. הדא הוא דכתיב: (ישעיהו ח כג): "כעת הראשון הקל, ארצה זבולון וארצה נפתלי".
  • ומה מקיים ר' אלעזר קרייה דר' שמואל בר נחמן? אלא, כעת שגלו שבט ראובן וגד, כך גלו שבט זבולון ושבט נפתלי.
  • "והאחרון הכביד" - ר' אבא בר כהנא אמר: הממם כבמכביד.

הדא הוא דכתיב: (ישעיהו יד כג): "וטאטאתיה במטאטא השמד לא נפל עליה גורל". ר' נחמן בשם ר' אחא אמר: מהו לא נפל עליה גורל? אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שהפלתי קלסים על אומות העולם להגלותם לא גלו. ואתם למה גליתם? (יחזקאל כד ז): "כי דמה בתוכה היה". כל כך למה? "להעלות חמה".

ר' יודן שאל לר' אחא,

אמר לו: היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים?
אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת הכהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם איל, ולא כדם צבי, שבדם צבי ובדם איל כתיב (ויקרא יז): "ושפך את דמו וכסהו בעפר", ברם הכא כתיב "כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו, לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר".

דבר אחר:

(יחזקאל כד ט): "לכן כה אמר ד' ה'":

  • "אוי עיר הדמים" - אוי מן קמי דקרתא דשפכי דמה לגווה.
  • "גם אני אגדיל המדורה" - ארבה בפורענות.
  • (יחזקאל כד י): "הרבה העצים" - אלו הלגיונות.
  • "הדלק האש" - אלו המלכים.
  • "התם הבשר" - זה הצבור.
  • "והרקח המרקחה" - ר' יהושע ור' נחמיה בשם ר' אחא אמרי: לפי שהיו כל ישראל אומרים: "נבוכדנצר כנס כל ממונו של עולם, ולממון שלנו הוא צריך?" אמר הקדוש ברוך הוא: "חייכם שאני עושה ממונכם חביב עליו, כמו בשמים הללו שהן עולין בסעודה."
  • "והעצמות יחרו" - את מוצא, בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא.
  • (יחזקאל כד יא): "והעמידה על גחליה ריקה" - אמר רבי אלעזר: אלו נאמר "שבורה", לא היה לה תקנה לעולם. וכשהוא אומר "ריקה", כל כלי שהוא ריקן, סופו להתמלאות.
  • כל כך למה? "למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה...".

כיון שחטאו, גלו. וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.