אור חדש/פרק ה/פסוק יא
פרק ה/פסוק יא עריכה
כבוד עושרו (אסתר ה, יא) וגומר ולא כתיב ויספר להם עושרו כי מה ענין העושר אל זה שאמר וכל זה אינו שוה לי וגומר רק מפני שהיה מספר הכבוד שיש לו מן העושר אינו שוה לו כאשר רואה את מרדכי יושב באשר מרדכי אין נוהג בו כבוד ולכך כתיב (שם) ויספר להם כבוד עושרו ולמעלה כתיב (שם א, ד) בהראהותו את עושר כבוד מלכותו כי אצל הראיה שייך שהראה להם עושר כבוד מלכותו ולא שייך בהראותו כבוד עושרו ומ"ש (שם ה, יא) ואת אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים אלו כתיב אשר גדלו המלך לא הייתי יודע במה גדלו לפיכך כתיב ואשר נשאו על כל השרים ואם כתב אשר נשאו על כל השרים בלבד היה משמע כי לכך נשאו על כל השרים כדי להשפיל כל השרים לכך נשאו עליהם כי לפעמים מנשא את זה כדי להשפיל את אחר ולכך כתיב אשר גדלו שהיה כוונתו לגדלו.
כבוד עושרו (אסתר ה, יא) וגו' כבר התבאר השאלה כיון שהמן לא היה כונתו רק שרצה לדעת איך יעשה נקמה במרדכי היהודי מה ענין זה לכאן וכי בשביל שרואה מרדכי יושב בשער המלך לא יהיה נחשב לו כל זה, ופרשנו כי כל אלו הם כבודו כמו שאמר כבוד עושרו ורוב בניו ואת אשר גדלו המלך וכך אמר כי יש לו כבוד גדול וכל הכבוד הזה אינו נחשב לי כאשר רואה את מרדכי יושב בשער המלך ולא יכרע ולא ישתחוה ואין נוהג בו כבוד דבר זה הוא הפך כבודו והוא בטול אל כבודו ולכך אמר וכל זה איננו שוה לי וגומר, ויש לפרש כי כך אמר כי אבות העולם שהם אברהם יצחק ויעקב הם יותר חשובים מכל אדם והש"י ברך אותם בכל וכל מה שהיו הם מבורכים אמר המן שיש לו גם כן ולכך זכר אלו דברים שאמר נגד האבות כי כמו שהיה ליצחק העושר כדכתיב (בראשית כו, יב) ויזרע יצחק בשנה ההיא ויברכהו ה' ופירשו ז"ל (בראשית רבה סד, ז) עד שאמרו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך, וכנגד זה אמר כי כבוד עשרו גדול מאוד ומפני כי העושר היה נחשב להמן ביותר מהכל לכך פתח בזה, ואחר כך אמר כי יש לו גם כן כבוד יעקב וזה שאמר ורוב בניו כי יעקב נתברך בבנים שהיה לו י"ב בנים והיה אומר שיש לו רוב בנים יותר וזהו בודאי ברכת יעקב שהיה מיוחד לזה מכל האבות והרי אליו נתן רוב בנים ואשר גדלו המלך ואשר נשאו ור"ל כי אברהם היה לו הגדולה שהרי נקרא אב המון גוים נתתיך (בראשית יז, ה) וכמו שאמרו נשיא אלקים אתה בתוכינו (שם כג, ו) ודבר זה ידוע כי אברהם נקרא אדם הגדול בענקים (מסכת סופרים פרק כא, ט) ולכך אמר ואשר נשאו המלך על השרים ולכך זכר אלו שלשה דברים דהיינו עושרו ורוב בניו וגדולתו והם משלש מעלות עליונים כוללים ובהם היה מתפאר ואמר אף לא הביאה אסתר וגומר כלומר כי גם יש לו כבוד מלכות כאשר אסתר לא הביאה אחר אל המשתה אשר עשתה עם המלך כי אם אותי וזה נראה כי כבוד מלכות ראוי לו וכל זה אינו שוה לי כאשר אני רואה את מרדכי יושב בשער המלך והוא לא יכרע ולא ישתחוה ומבטל ממנו מה שיש בי אלקית שהוא על הכל וזה שאמר למעלה וישם את כסאו מעל כל השרים, ואמר במדרש (מדרש פנים אחרים נוסח ב, ג) שעשה לו בימה למעלה מבימת אחשורוש וזה
(ספר אור חדש עמוד קעא)
שעשה אותו ע"ז כמו שהתבאר למעלה ולפיכך כאן אמר (אסתר ה, יא) אשר נשאו על השרים ולמעלה כתיב (שם ג, א) מעל כל השרים ובמלת כל רמז שעשה אותו ע"ז וכמו שיתבאר עוד וכאן שאמר ואשר נשאו על השרים לא רמז בו רק שהוא גדול מהם כי מה שהוא ע"ז רמז אחר כך במה שאמר וכל זה אינו שוה לי כאשר מרדכי יושב בשער המלך ולא קם ולא זע ובזה נוטל ממנו מה שיש לו שהוא אלקית ולפיכך וכל זה איננו שוה לי כאשר כל זה אינו אלקית אבל מה שיש לו אלקית והוא מבטל דבר זה נחשב לו ביותר מכל ועוד יתבאר אחר כך מדברי חכמים מה שאמר וכל זה איננו שוה לי והבן זה מאוד.
ובגמרא (מגילה דף טו:) ויספר להם המן את כבוד עושרו (אסתר ה, יא) וגו' וכמה רוב בניו רב חסדא אמר שלשים עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה שמחזירים על הפתחים רבנן אמרי אותם שמחזירים על הפתחים ע' היו שנאמר (שמואל א ב, ה) שבעים בלחם נשכרו אל תקרי שבעים אלא ע' ורמי בר חמא אמר כלהון מאתים ושמונה היו שנאמר (שם) ורב בניו ורב מאתן וארביסר הוי, אמר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב, ופי' זה כי מה שנאמר כאן ורוב בניו שהיה לו הרבוי בבנים הרבוי הזה היו שלשים כי מספר שלשים הוא הרבוי הגמור כי כך אמרו ימים שנים רבים שלשה א"כ רבוי הוא בשלשה רק שאין זה נקרא רוב כי כל אדם יש לו ג"כ שלשה בנים והמן שהיה מתגאה ברבוי בנים אי אפשר שיהיו שלשה ולכך אמר שהיו ל' כי שלשים כמו שלשה כי עשרה במספר קטן היא אחד והיו מתחלקים אלו שלשים לשלשה חלקים כי כמו שהיה לו מתחילה הרבוי היה מגיע לו אח"כ ההפך הוא ההעדר הגמור וההעדר הזה נחלק לשלשה חלקים יש העדר שהוא טבעי כמו המיתה שהוא בטבע ויש העדר שהוא בלתי טבעי לגמרי כמו התליה שהוא על ידי אדם והעדר הזה הוא בלתי טבעי ומה שהיו חוזרים על הפתחים אינו טבעי ואינו בלתי טבעי כי בשביל שהיה להם העדר הממון היו חוזרים על הפתחים שאין דבר זה טבעי לגמרי כי דרך העולם שיש להם פרנסה ואינו בלתי טבעי לגמרי כי הדבר שהוא בלתי טבעי הוא דרך חדוש במעשה אבל העדר זה נעשה ג"כ כאשר אינו עושה דבר ואינו מרויח ולכך דבר זה אינו בלתי טבעי לגמרי ואינו טבעי גם כן כי רק הוא כמו ממוצע בין שניהם ור"ל כי כל מיני העדר היו שולטין בהמן, ועוד יש לפרש כי כאשר יש לאדם בנים יש להם הכבוד כדכתיב (משלי יז, ו) עטרת זקנים בני בנים וגם נחשב כי ממנו ישוב העולם כדכתיב (בראשית א, כח) פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, ועוד נחשבו בניו עושרו ויותר נחשב זה עושרו מן הכסף והזהב כנגד זה שהם כבוד אליו הגיע אליו כי עשרה מהם נתלו ואין לך בזיון יותר מזה כי קללת אלקים תלוי וכנגד שהם עשרו עשרה מהם חוזרים על הפתחים מחמת עניות וכנגד כי נקרא שממנו ישוב העולם עשרה מהם מתו ונאבדו מן העולם אבל רבנן סברי כי אין לומר שיהיו עשרה חוזרים על הפתחים כי אין שקול העוני כמו המיתה רק כי העוני נחשב כמו שביעית מן המיתה ולכך כאשר היו לו ע' בנים חוזרים על הפתחים והעני נחשב כמו שביעית המיתה א"כ יש בשבעים בנים שחוזרים כולם על הפתחים נחשב זה כמו מיתה של עשרה ודע עוד כי שם המן מורה על כל אשר היה להמן היה לו בהמון ברבוי דהיינו שהיה לו המון עושר ורוב גדולתו ורב בניו ולא נקראו המון בנים רק כאשר היה לו שלשים בנים כי אין רבוי בפחות משלשה כי שלשה נקרא רבים אבל מ"מ ג' אינו המון נחשבים ולכך צריך שיהיה שלשים שהוא שלשה פעמים עשרה וזה נחשב המון ומ"מ התחלת מספר שלשים הוא שלשה והשלשה הם מחולקים ולכך אלו שלשים שהתחלתם הוא שלשה כמו שאמרנו היו מחולקים עשרה נתלים עשרה מתים עשרה חוזרים על הפתחים וכבר אמרנו כי כך היו אלו שלשים השליש האחד היה בהם ההעדר בלתי טבעי לגמרי ושליש השני הוא המיתה שהוא טבעי לגמרי והשליש השלישי הוא קצת טבעי וקצת בלתי טבעי מה שחזרו על הפתחים והיה להם העניות
(ספר אור חדש עמוד קעב)
שהוא העדר הפרנסה ורבנן אמרי שהיו אותם שחוזרים על הפתחים שבעים כי כבר אמרנו שהיה לו הרבוי של בנים דכתיב (אסתר ה, יא) ורוב בניו והרבוי הוא שבעה וזה תמצא כאשר בא להזכיר הרבוי אמר שבעה כמו בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו (דברים כח, ז) ור"ל ברבוי דרכים ינוסו וא"כ שבעים הם הרבוי וזה פרשנו בכמה מקומות (עיין גבורות ה' פרק יב, דרוש על המצות) כי מספר זה בא על הרבוי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם (ויקרא כו, כח) ומכל מקום מפני שהיה הכל להמן בהמון אין זה נקרא המון ולכך היה כל אחד מן השבעה עשרה לכך היו שבעים ואותם שנתלו אינם במספר הזה כי רב בניו חסר כתיב ובא ללמוד כי הרבוי של בנים שלו היו חסירים דהיינו שהיו חסירים להם וחזרו על הפתחים רבוי של בנים שהוא שבעים, ומי שאמר שהיו בניו כמנין רוב סבר כי הבנים שייך בהם הרבוי ביותר כמו שאמרנו לכך היו בניו כמנין ורב וזה מספר הראוי לרבוי הבנים כי על הבנים כתיב (בראשית א, כח) פרו ורבו וכאשר יש לו בנים כמנין רבו זהו שיש לו המון של בנים והכל מורה על שכל מה שנמצא אצל המן הכל היה המון ורבוי ומפני שהיה לו הרבוי כ"כ הגיע לו המיתה וההעדר לו ולכל המון שלו כן יאבדו כל אויבי ה'.