אור חדש/פרק ד/פסוק טז

פרק ד/פסוק טז

עריכה

לך כנוס את כל היהודים (אסתר ד, טז) דבר זה רמזה לו על התפילה שיתפללו ובדבר זה שייך לך כנוס כאשר ילכו לבית הכנסת להתפלל ולא יתפלל כל אחד בביתו רק תהיה תפילת צבור וכן פירשו התוס' (עיין ברא"ש מגילה פרק א, א) על מה שאמרו יום י"ג זמן קהלה לכל היא שהיו נקהלים להתפלל ובלשון זה שאמרה לך כנוס את כל היהודים משמע שיכנס אותם יחד וזה רמז מ"ש בפ"ק דברכות (דף ח.) רבי נתן אומר מניין שאין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים שנאמר (איוב לו, ה) הן אל כביר ולא ימאס וכתיב (תהלים נה, יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי כו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין או"ה עד כאן, ורצה גם בזה כי השכינה הוא עם ישראל בגלות כמו שאמרנו ואף ע"פ שאצלו אין שייך שעבוד חס ושלום מאחר שהוא יתברך עם ישראל (ספר אור חדש עמוד קנו) וישראל הם בגלות הרי נאמר עליו גלות מצד הזה כי שכינתו יתברך עם ישראל וכאשר יתקבץ העם אל הש"י כמו בתפילת הצבור דבר זה נחשב כמו יציאה מן הפיזור אשר ישראל פזורים מבין האומות והוא נחשב פדיון מבין האומות, ודע כי ישראל בין האומות ואף אם הם אלף ביחד נקראים פזורים בין האומות אמנם כאשר היו מתפללים נקראו ציבור כאשר הם מתאספים ומתקבצים אל הש"י ובזה יוצאים מבין האומות אל ה' ומתעלים מביניהם ועוד יש להם התרוממות והתעלות מן האומות על ידי גמילות חסדים האדם מתרומם אל הש"י כי המדה הזאת כאשר גומל חסד והיא טוב לבריות בזה מתעלה ומתרומם האדם ודבר זה מבואר במסכת בבא בתרא (דף י:) שאלו שלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להם כו' עד פיזר נתן לאביונים וגו' קרנו תרום בכבוד (תהלים קיב, ט) וכל הדברים האלו כי גמילות חסדים מדת אברהם שנקרא אב המון גוים נתתיך (בראשית יז, ה) והיה אב ורם בשביל מדה זאת ועוד צריך יותר התרוממות עד שהוא מתעלה מבין האומות לגמרי וזהו על ידי תורה שהתורה מתעלה על הכל כמו שאמרו חכמים בברייתא דשנו (אבות פרק ו, ב) כל העוסק בתורה מתעלה ולכך אמרו (ברכות דף ח.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור כאילו פדה לי ולבני מבין האומות כי על ידי ג' דברים אלו יש כאן התעלות מתוכם עד העולם העליון כי על יד קבוץ שמתפלל עם הצבור הוא קבוץ אל הפיזור שהוא בעולם התחתון ועל ידי גמילות חסדים ועל ידי התורה מתעלה למעלה לגמרי כי התורה היא מעולם השכליי ולכך על ידי שלשה דברים הם מתעלים ולכך אמרה לך כנוס את כל היהודים (שם) כי דבר זה שמתפללים יחד הוא כנוס גליות כאשר מתכנסים יחד להתפלל אל הש"י ולא ישלוט בהם האויב ואין צריך שיהו כלם ביחד רק שיהיו אל הש"י כמו שהוא כנוס גלויות שמתכנסים אל הש"י ויש לפרש ג"כ שהוא רמז על שנהנו מסעודת אחשורוש ולכך אמר לך כנוס (שם) כלומר כמו שנתכנסו לסעודתו עתה יכנסו ויצומו ג' יום ולילה ולכך קאמרה ג"כ וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום (שם) ולא הוי צריך לכתוב רק וצומו עלי שלשת ימים וגו' אלא כנגד אותם שאכלו ושתו בסעודת אחשורוש כנגד זה לא יאכלו ולא ישתו שלשת ימים ג"כ וכך הוא במדרש כמו שיתבאר.

וצומו עלי (אסתר ד, טז' וקשה דמאי עלי שייך כאן כיוון שרצתה לומר שיצומו על הגזירה הזאת ויראה לומר שכך אמרה שיצומו עלי שאצליח כאשר אכנוס לפני המלך לבקש על עמי ולא אמרה וצומו ג' ימים בשביל גזירת אחשורוש מפני שאמרו חכמים ז"ל המתפלל על אחר והוא עצמו צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ולכן אמרה וצומו עלי ואתם תהיו נענים תחלה שהרי גם אתם צריכים לזה ואם מתפללים עלי שאצליח במה שאני נכנס לפני המלך תהיו אתם נענים.

ואני ונערותי אצום (שם) כו' יש להקשות שאמרה ואני ונערותי א"כ שתפה עמה נערותיה ואחר כך אמרה אצום לשון מדבר בעדו ונראה שבא לומר שלא היה כוונת אסתר בצום של נערות שלה כי בודאי אותם הנערות לא היו יהודים כי אם מאומה אחרת כי לא לקחה אסתר נערות יהודים כדי שלא ידעה (ידעו) כי היא יהודית ולכן לא היה כוונתה של אסתר שיצומו רק אמרה אצום ומ"ש אני ונערותי דבר זה עשתה אסתר שאם יכעס המלך עליה לומר לה למה נכנסת בלא רשות אלא שאין עליך מורא מלכות יכולה על זה לומר איך אין עלי מורא מלכות שאם אין עלי מורא מלכות למה הייתי מתענה ג' ימים וג' לילות רק בשביל שאני ירא ממך ובשביל כך היה לנו התענית ואם לא יאמין אחשורוש הרי הנערות יכולין לומר לו שכן הוא שהתענו ג' ימים וג' לילות על זה וי"ל גם כן מפני כי האנשים יש להם קבוץ ביחד בתענית כמ"ש לך כנוס את כל היהודים (שם) ובזה שייך לומר צומו שהם רבים אבל נשים שאין להם חבור ביחד אין שייך לומר נצום כאלו יש (ספר אור חדש עמוד קנז) להם אסיפה ביחד לתענית צבור לכך לא אמרה נצום דהוי משמע נצום ביחד ואין זה שייך בנשים לכך אמרה אצום דהיינו כל אחד ואחד, וי"מ צומו עלי ג' ימים וג' לילות והם ע"ב שעות במספר ובכן אבל אני שיש לי לילך לפני המלך ביום הג' ואין ראוי שאלך כאשר יש לי תענית ג' ימים וג' לילות כי היושב בתענית לא נראה יפה לכך אצום כן והוא מספר ע' שעות כי צריך אני לאכול שתי שעות קודם, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת (אסתר ד, טז) ובגמרא (מגילה דף טו.) אמר רבי ירמיה בר אבא אשר לא כדת שכל יום ויום באונס ועכשיו ברצון מפני כי כך הוקשה לו שאם כן איך אמרה אחר זה כאשר אבדתי אבדתי (שם) כי זה חסרי אמונה אחר שאמרה צומו עלי (שם) היה לה לבטוח בו יתברך שלא יהיה נעשה לה דבר לכך פירש כי כך ר"ל ובכן אבא אל המלך שלא כדת שיהיה ברצון ואע"ג שאין צריך בשביל כך שתהיה נבעלת ברצון מכל מקום אני מתיחד עמו ברצון ואפשר שבעל וכאלו הכל ג"כ ברצון וכאשר אבדתי אבדתי (שם) כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממרדכי כי מבית אבא אבדתי כי כל אשה היא רגילה בבית אבא שהרי אם הדירה בעלה שלא תלך לבית אביה יוציא ויתן כתובה וכאשר אני בבית המלך אין היכולת בידי לילך לבית אבי ולכך כאשר אבדתי אבדתי ויש לפרש גם כן כי הוקשה לו מה שאמרה אשר לא כדת והוי ליה לכתוב אשר לא כדת המלך וכך משמע שם.