אור החיים על דברים יז יד
| אור החיים על דברים • פרק י"ז • פסוק י"ד |
• א • ב • ו • ח • ט • י • יד • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכׇל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃
"כי תבוא... ואמרת... שום תשים...".
מאומרו "כי תבוא... ואמרת" משמע כי לא מצוה ה' עליהם למלוך מלך, אלא אם יאמרו הרשות בידם; וממה שגמר אומר "שום תשים", שיעור הלשון מוכיח שמצות ה' היא להמליך עליהם מלך!
ונראה, שכוונת הכתובים היא על-זה הדרך.
לפי שיש במינוי המלך שני גדרים:
- א' שיהיה המבטח בו להנהיג המלחמות בעוצם חכמתו, ולצאת כגיבור ביום קרב, כסדר מלכי האומות, וזה הוא דבר שנאוי בעיני ה', כי סדר מלכי האומות לא ילכו בהם אחרי כישרון המעשה, אלא אחרי תועליות החושיות, הגם שלא ימצא בו דבר טוב מהמושכל, גם ישימו בו כסלם ותקוותם ומן ה' יסור לבבם.
- וגדר ב' הוא לכבוד ולתפארת ישראל, וכדי שה' יעשה בזכותו, כדרך שהיה ה' מושיע ישראל ביד השופטים וביד מלכי ישראל הכשרים, וצא ולמד מדוד המלך וכו', ודבר זה הוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
ולזה בא דברו הטוב כאן.
- ואמר: "כי תבוא... ואמרת 'אשימה עליי מלך ככל הגויים...'" - וזה גדר הראשון שזכרנו,
- וגמר אומר: "שום תשים...", פירוש, לא יקום הדבר הרע הזה, אלא המשימות שתשים הוא על-זה הדרך אשר יבחר ה' אלהיך בו.
ואמרו רבותינו ז"ל (תוספתא סנהדרין, ג) וז"ל אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד זקנים ועל פי נביא וכו' עד כאן, ומלך המתמנה על הגוים, כמו שבא בדבריהם ככל הגוים.
וכפי זה מאמר שום תשים היא מצוה ושלילת גדר כנגד תנאיה ולזה נתחכם ה' להקדים מאמר ואמרת אשימה וגו' להעירך את אשר יכון אליו לשלול אותו במאמר שום תשים וגו' שזולת זה לא הייתי מבין שאוסר לשום מלך ככל הגוים ויהיה זה וזה ולא חש להבין במאמר שום תשים שהוא רשות מכפל שום תשים.
ותמצא שה' הקפיד על ישראל כששאלו בימי שמואל לתת להם מלך (שמואל א, ח) והענין קשה למה הקפיד ה' עליהם והלא לו יהיה שכונת ה' בפסוק זה לרשות ולא למצוה סוף סוף הרשות נתונה.
וכפי מה שכתבנו יש מקום לה' להקפיד על הדבר כיון שציוה ה' עליהם לבל יאמרו לשום מלך ככל הגוים כמו שפרשנו ושאלו המלך ואמרו (שמואל א, ח) לשפטנו ככל הגוים לזה הקקפיד ה' אבל אם היו שואלים להם מלך כרצונו יתברך לא לכח ולגבורה כדרך הגוים היו מקימין מצות עשה.
וראיתי בסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין כ, ב) שנחלקו רבותינו ז"ל וז"ל רבי יהודה אומר שלוש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו' עד כאן.
ודברינו עולין לדברי רבי יהודה ולא לדברי רבי נהוראי והגם שהלכה כרבי יהודה וכן פסק הרמב"ם בפרק א' מהלכות מלכים אף על פי כן צריך לישב הכתוב לסברת רבי נהוראי שפשט אמרו שום תשים יגיד שמצות ה' לשים מלך.
ואפשר לומר כי אם ישראל יהיו כשרים ולא ישאלו מלך והיה ה' למלך עליהם כדרך אמרו וה' עליכם מלככם גם ה' יחפוץ להיות מלך ישראל הוא לבדו אבל אם ישראל יכנסו בגדר שאלה שחפצים במלך עליהם אז מצות המלך עליהם לעשותו כאמרו שום תשים.
ולזה לא אמר הכתוב שום תשים אלא לאחר מאמר ואמרת אשימה וגו' וכפי זה אפילו אליבא דרבי נהוראי יפרש שום תשים מצוה אחר שיאמרו אשימה וגו'.