אדרת אליהו (הגר"א)/שמות כא
| אדרת אליהו |
ג
עריכהאם בגפו יבא בגפו וכו' בגפו בחילוף פ' בבית וכן עבשו פרודות (יואל א') בקרת (פ' קדשים) והרבה כיוצא וכ"כ ג"כ הרמב"ן ומביא הרבה שם:
ו
עריכהאל הדלת וכו' שהם בשער ועיין רשב"ם.
או אל המזוזה. פשטא דקרא גם המזוזה כשרה אבל הלכה עוקרת את המקרא וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה והן מגדולת תורתינו שבע"פ שהיא הל"מ והיא מתהפכת כחומר חותם חוץ המצות שבאו במנצפ"ך שהם מישרים וכמ"ש (מכות כ"ב ע"ב) כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת וכו' ואתו רבנן וכו' וכן בפיגול ורוב התורה ע"כ צריך שידע פשוטו של תורה שידע החותם וכן במרצע. ואמרו דה"ה לכ"ד כמ"ש ר"י וכו' (קדושין כ"א ע"ב):
לעלם. משמע לעולם ממש. רק שבפ' היובל אמרה תורה שהיא מוציאה כל הנמכר לעולם וביארה תורה פ' היובל בפ' מיוחדת על הכל.
ז
עריכהלאמה. היא הפלגש שאין אדם רשאי למכור לשפחה ולא ליקח רק להיות לפלגש וז"ש לא תצא וכו' ר"ל בשש ויובל וש"ד וכמ"ש חומר בשפחה שאינה יוצאה:
ח
עריכהיעדה פשיטא וכו' מ"ד וכו' (קדושין י"ח ע"א)
ואמר אם רעה ר"ל שלא נשאה חן בעיניו.
לו יעדה הוא הקרי ור"ל שלקחה ליעדה לו ועכשיו אינו רוצה בה. ופשטא דקרא בזימון בעלמא בלא קדושין כי יעידה הוא זימון אבל חז"ל אמרו שהיעידה הוא קדושין וזהו המחלוקת בין הפוסקים אם פלגש בקדושין או בלא קדושין והיא היא הפלגש וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ג"כ אלא שאסר פילגש אחר בלתי דרך זה ולפי דברי רז"ל היינו ע"כ פילגש בקדושין וזהו הרמז בכתוב לא יעדה באלף ר"ל שלא קדשה עדיין לכך ויצאה חנם וכו'.
והפדה פועל יוצא. ופשטא דקרא שיקח האב הפדיון מאחר שימכרנה לאחר לפלגש וז"ש לעם נכרי וכו'.
בבגדו. שבגד בה כמו (מלאכי ב' י') מדוע נבגד והבגידה שלא לקחה לפלגש:
יא
עריכהויצאה חנם וכו' פשטא דקרא שתצא מיד לגמרי ואמר אין כסף שלא תימא שכותבת שט"ח על הדמים כמ"ש בחצי עבד וכיוצא בו:
יד
עריכהמעם מזבחי. שהמזבח מציל במומתים שלא ע"פ דין תורה כמו בהוראת שעה או בהורג שלא בעדים שמכניסין לכיפה וכן במומתים ע"פ חק המלכות כמו שהרג דוד גר העמלקי ושני שרי גדוד ושלמה שהרג ליואב ושמעי וזה שברח יואב למזבח ולכן אח"כ דייניה שלמה בב"ד כמ"ש חז"ל והטעם שאמר יואב פה אמות (סנהדרין מ"ח ע"ב) כמשרז"ל שרצה להיות מהרוגי ב"ד ונכסיו ליורשין ולא רצה לצאת וז"ש עשה כאשר דבר וכו' ולכן היה צריך שלמה לכל הטענות שאמרו בגמ' בשביל להתחייב בדין ב"ד ואף שאמרו (מכות י"ב ע"א) ב' טעיות וכו' כבר פי' הראשונים:
כ-כא
עריכהבשבט דוקא כדרך האדון וזה טעם יום וכו' וכ"כ המפרשים:
כב-כה
עריכהאסון הוא כלל לכל מכה בגוף וזה שחשש יעקב פן יקראנו וכו' וז"ש ואם אסון יהיה וכו' והיא כלל ופרט נפש וכו' עין וכו' בפ' ראשון נפש ובשני ראשי אברים ובשלישי מכות והלכה עוקרת את המקרא:
כאשר ישית עליו וכו' הרי אמר ונתן בפללים אלא ללמד שבבעל הדבר תלוי להתפשר ולומר שדמי ולדות לבעל:
כו
עריכהלחפשי ישלחנו הוא קנס על הכותו מכה גדולה כמ"ש חז"ל:
כח
עריכהובעל השור נקי ממ"ש למטה וגם וכו' אם כפר וכו':
כט
עריכהיומת ג"כ הלכה עוקרת את המקרא:
ל
עריכהיושת בב"ד וסמך המקרא על מה שכתב למעלה בוולדות:
לא
עריכהאו בן יגח. פרט כאן אשה ובן ובת משום הכופר שאין הניזק חי וברא כרעא לאבוה קמל"ן שגם בהם ליורשיהם וכמ"ש מה איש נזקיו וכו' (ב"ק מ"ב ע"ב):
לד
עריכהוהמת יהיה לו. פשטא דקרא למזיק וכן כתבו המפרשים: