אברבנאל על ישעיהו כב ג


וסיפר מגנות השרים והקצינים, באומרו: (ישעיהו כב ג): "כל קצינייך נדדו יחדיו, מקשת אוסרו", רוצה לומר, שהקצינים שבהם, שהיה מוטל עליהם יותר להחזיק המלחמה, המה נדדו וברחו בראשונה; לא אחד מהם בלבד, אבל כולם, וזהו אומרו "נדדו יחדיו".

וכן היה, כי צדקיהו המלך ואנשיו, שהיה מוטל עליהם אומץ המלחמה, והיה כבודם למות בתוכה, הם ברחו ראשונה מירושלים, ורדפו אחריהם האויבים והשיגום, ויביאום אל נבוכדנצר בבלה, ואת עיני צדקיהו עיוור, ושחט את בניו לעיניו, ולא הועיל לו הבריחה, כי נלכדו בחצֵי קשתות האויבים, והוא אומרו: "מקשת אוסרו", רוצה לומר, מסיבת הקשת, ויהיה קשת שם כולל. ואפשר לפרשה: "מקשת אוסרו", שנפל פחד הכשדים עליהם כל כך, שמקשת אחת, שהיה מורה אדם אחד כנגדם, אוסרו כולם אלו את אלו, להיותם כולם אליו לעבדים, כדי שלא יהרגם בקשתו.

ולפי שהקצינים בעם היו כל כך חלושי הלב, בהכרח שאר העם הנמצא בירושלים יעשו כמותם, המורם מהם כיוצא בהם, והוא אומרו: "כל נמצאייך אוסרו יחדיו מרחוק ברחו", רוצה לומר: כל הנמצאים בירושלים אוסרו על-ידי האויבים יחדיו כצאן, אם לא אותם שברחו מרחוק ולא קוו את יום המלחמה.

וחכמים ז"ל דרשו באיכה רבתי: "מרחוק ברחו - מפני שהרחיקו עצמם מלשמוע דברי תורה, לכן ברחו". והיא סיבה אמיתית, והפירוש - דרך דרש.