אבן עזרא על תהלים קלה

<< · אבן עזרא על תהלים · קלה · >>

פסוק א

הללויה - דברי המשורר לכהנים הלוים המשוררים.

פסוק ב

שעומדים - הם הכהנים המקריבים העולות בחצוצרות, הם המשוררים.

פסוק ג

הללויה - פעם אחר פעם.

כי נעים - תאר לשם הנכבד.

פסוק ד

כי - שאתם זרעו.

פסוק ה

כי - התברר לי עוצם גדולתו, על כן אשאל מכם שתברכוהו ותהללוהו מכל המלאכים העליונים והאלהים השפלים שהם האלילים, וקראם אלהים - כנגד מחשבות עובדימו כמו חנניה הנביא והוא היה נביא שקר ורבים כאלה במקרא, והראיה הגמורה על גדולת השם.

פסוק ו

כל אשר - הזכיר בשמים ובארץ בימים, שהם רבים וכל תהומות.

פסוק ז

מעלה - כתוב בירמיה: היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים בתולדותם יתנו רביבים רק הכל בחפץ השם. וכן אמר איוב: עושה גדולות עד אין חקר ואחריו הנותן מטר.

נשיאים - איד הארץ שיעלה.

וטעם מקצה הארץ כנגד מקצה השמים מוצאו, כי העגול אין לו ראשית רק כנגד המחל וכנגד הסמך הדבר אליו והנם הטעם מכל מקום.

וטעם ברקים - כי הם אש עם מטר שהוא מים, ולמ"ד למטר בעבור, וטעם אוצרות לרוח שהם בכח, כי הכח דבר אצור והנה התברר כי כל חפצו יעשה והנה ראיה אחת וראיה שנית אותות השם במצרים. והזכיר תחלה מכת בכורות, בעבור שני דברים: האחד: כי עיקר יציאתנו ממצרים היה בעבור מכת בכורות וכן כתוב הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והשני: בעבור שנמלטו בכורי ישראל והנה היה נס בתוך נס.

פסוק ט

שלח - הם שהיו לפני מכת בכורים ויו"ד בתוככי לנוכח מצרים וכמוהו ועוררתי בניך ציון על בניך יון.

והזכיר בפרעה ובכל עבדיו – ואף כי בעמו.

פסוק י

שהכה, מלכים עצומים - כמו מלכי מדין, או הפירוש הבא אחריו.

פסוק יא

לסיחון - הזכירם בעבור תקפם וכלל באחרונה ולכל ממלכות כנען.

פסוק יב

ונתן - ארץ סיחון ועוג וכנען לנחלה פירוש של ישראל לבדו נתנם לנחלה.

פסוק יג

ה' - אחר שהזכיר אלה השתים הראיות אמר על כן: שמך לעולם עומד וזה השם נודע לישראל לבדו, ועליו הוא נקרא והוא יעמוד, כי השם יעמידנו ואם עבר על ישראל רע, עוד ישוב כשהיה על כן -

פסוק יד

כי ידין - כאשר דן עמו מיד פרעה.

ועל עבדיו יתנחם - דרך משל וכאשר יקח השם דין עמו מיד הגוים לא יצילום עצביהם, כמו אלהי מצרים שעשה השם בהם שפטים.

פסוק טו

עצבי - קראם עצבים דרך בזיון, שאין בהם תועלת רק עצבון חנם.

וטעם מעשה ידי אדם – כי עושם נכבד מהם.

פסוק טז

פה - וכבוד האדם על כל נבראי מטה בנשמה העליונה בעלת הדיבור, על כן אמר: פה להם. ואחר כן הזכיר הרגשת העין גם האזנים שהם נכבדות בהרגשות והניח השלש האחרות.

וטעם אף אין יש רוח בפיהם – הרוח שהוא הגוף שימצא לאדם ולבהמה ולעוף לכל מרגיש והוא עיקר כל הרגשות, והנה העצב פחות מכל מרגיש.

וטעם בפיהם – כי הרוח הנכנס מהפה יחיה יעמוד זה הרוח בלב ובצאתו מהלב יצא בפה, על כן אמר: בפיהם.

פסוק יח

כמוהם - שהם בלא נשמה ובלא מראה ושמע וריח.

פסוק יט

בית, ברכו את ה' - שהבדיל אתכם מן העמים וכלל בתחלה בית ישראל, ואחר כך הזכיר נכבדי הנכבדים שהם: בית אהרן ואחר כן כלל כל השבט וכלל באחרונה כל יראי ה' מישראל ומן הגוים וזאת היא הברכה.

פסוק כא

ברוך ה', הללויה - שתאמרו ברוך ה'.