אבן עזרא על תהלים עג

<< · אבן עזרא על תהלים · עג · >>

פסוק א

מזמור לאסף, אך טוב - כל בני איש שאינם משכילים מעשה השם באמת הם מתאוננים ובעבור זה החל אך טוב לישראל כי טעם אך שאיננו טוב לגויי הארצות שלא ידעוהו רק לישראל.

לברי לבב - לא לכולם, זה המזמור דומה בטעמו למזמור שמעו זאת כל העמים ושכר הצדיקים לעתיד לבא מפורש במזמור הזה.

פסוק ב

ואני - יתכן היות זה הטעם דברי אסף, או ידבר על לשון כל משכיל ונטית הרגל לסור מהדרכים הישרים שהם דרכי השם, כדרך: באשורו אחזה רגלי, כי בעבור שהרגל הולכת על כן דימה אמונת הלב שירגיל בה בהליכה ומלת נטיו שלימה כמו: צור חסיו בו והנה כאין היה ראוי להיותו כמו כמעט ושפכו כמו נטיו, כאשר אשורי כמו רגלי, כי הטעם כפול כמשפט לשון צחות, רק כאין לא מצאנוה, רק על אפם ומה שאיננו ודרך משל הזכיר לאשורים שנשפכו כמים, כדרך: כמים נשפכתי, בעבור שלא נשאר בכלי מאומה, כמו שפכו אשוריו ואין לו במה ילך.

פסוק ג

כי - הנה סבת זה הדבר שקינא בהוללים לשון פועל, על משקל הסובבים בעיר, מגזרת ויתהולל.

פסוק ד

כי - מלת חרצובות רביעית ובספר ישעיהו: פתח חרצובות רשע הנה פתח כמו התר ואם כן תהיה חרצובות כמו אגודות. והטעם: שהיה ראוי שיהיו קשורים בעולם שימיתם מהרה. ור' משה הכהן אמר: כי אין חרצובות עד מותם ואולם הם בריאים כאילו כתוב, ואולם כל אחד מהם בריא וזה איננו נכון שתהיה מלת אולם שהיא מלת טעם באחרונה, כי היא כמו לכן אכן רק אך בלתי זולתי למען בעבור, כי כן לא ימצא בכל המקרא. ואחרים אומרים: כי אולם חסר כ"ף והטעם כל אחד בריא כאולם. ויש אומרים: כי הוא חסר בי"ת. והטעם באולם כל אחד בריא באולמו.

וטעם להזכיר אולם - כי הוא דר בבית נכבד שיש לו אולם, כמו האולם של בית השם הנזכר בדברי הימים, או בעבור שהדירה באולם בריאות לגוף, בעבור האויר שהוא מגולה ויש סתר מלמעלה. והנכון בעיני: אחר שהזכיר שלום רשעים אראה בחייהם גם במותם ימותו בלא פגעים ותחלואים נגעים ומכאובים, כאילו אין לנפשם קשורים עם גופם.

ואולם - על משקל טובם. והטעם: כוחם שהוא כח התולדת השומרת הגוף והוא מגזרת יש לאל ידי, והנה הטעם ימותו במותם בלא יגיעה ובחייהם כח תולדתם חזק ובריא.

פסוק ה

בעמל - בעבור היותם עשירים.

ועם אדם - הטעם כפול, או בבא נגע באויר שהוא כולל, הם ימלטו מהנגע ולא הצדיקים.

פסוק ו

לכן ענקתמו - מגזרת וענקים לגרגרותיך, כדמות זר זהב ויעטוף מגזרת המעטפות.

שית - כמו: שית זונה, כמו דרך.

ויש אומרים: כי יעטוף –כמו תפלה לעני כי יעטוף.

וטעם שית פאה. והטעם: כי החמס יעטוף להם לכל פאה, כאילו הוא ברשותו.

פסוק ז

יצא - אמר ר' משה: עינימו כמו כעין הבדולח מרוב החלב יצא ונראה עין יפה למראה. ויש אומרים: מרוב חלבם כאילו יצא עינימו, כדרך: עינים להם ולא יראו.

ומלת משכיות – על דעת ר' משה: כמו מחשבות כי השכוי כינוי ללב לאחד שנים טעמים כאחד כתרגום יצף ה' כאילו משכיות מראות, כמו: ולבי ראה הרבה חכמה ודעת ויהי פירוש שכיות החמדה, או יהיה כטעם ואבן משכית מצויירת, והציורים הם המחשבות.

וטעם עברו – שעברו אין בני אדם לחשב.

פסוק ח

ימיקו - מגזרת המק בשרו הפועל יוצא והפועל חסר, כאילו ימיקו בדיבורים שלימים וידברו בדבור רע העושק והחמס שעשו ולא ייראו מהשם, וזה טעם ממרום ידברו, כי אין מרום עליהם.

פסוק ט

שתו - דגשות התי"ו, כי היא מפעלי הכפל שיחשבו כי אמרות פיהם כאילו הם בשמים, שהם גזירות אין להשיבם והאבר המדבר כזאת הוא מהארץ, וזה טעם ולשונם תהלך בארץ. והנכון בעיני: כי שתו בשמים פיהם, שהם מדברים בשם ובמלאכיו ולשונם כמרגלים שהם הולכים בארץ לדבר ולספר שמץ או דופי, ודבר שנמצא בצדיקים וטעם תהלך כאילו הולכת לשמוע דופי.

פסוק י

לכן - אמר רבי משה: הלום תואר מגזרת: והלמה סיסרא כאילו כתוב הלום קמוץ הה"א ושורק בוי"ו, כדרך מוכה ונגוע.

ומי מלא - חסר כוס.

ימצו - מגזרת ומצית ובאה המלה מלעיל, בעבור היות הטעם בתחלת מלת, כמו כי זה משפט הלשון כמו: עשה לי את החיל הזה.

ומ"ם למו – שב אל הנזכרים בתחלת המזמור והם ברי לבב. והנכון: שהוא שב למלת עמו כי ימצא בלשון יחיד ורבים. ולפי דעתי: שהלום כמו הנה כמו הבא עוד הלום איש, כי עמו ישוב בעבור זה שרואה, או ישוב מגזרת שובב או ישיב אל לבו, ולא ידע מה טעם זה.

פסוק יא

ואמרו - יש אומרים: הרשעים ולפי דעתי שהאומרים הם עם השם והעד הנה אלה רשעים.

פסוק יב

הנה - הטעם שהצדיקים יודעים דעת אמת שיש אלוה נשגב מדעת אדם, והוא חכם לב שידע הכללים שהם עומדים והחלקים שהם הפרטים הם משתנים בכל עת, כן לא ידעם השם כי אינם עומדים והנה הספק בידם, בעבור ראותם הרשעים שהם שלוי עולם בגופם ורבי עושר, כמו: עשה לי את החיל הזה.

פסוק יג

אך - דברי המשכיל.

וטעם זכיתי לבבי – שמחשבתי מחשבת אמת ואמונתי זכה עם הבורא, ובעבור זה נברא האדם עד היות נשמתו בחייו זכה ומזהירה ככוכבים.

וטעם בנקיון כפי – שלא עשה מעשה גיעול וטינוף מה שאיננו ראוי לעשות.

והזכיר כפי – כי רוב המעשים בכפים.

פסוק יד

ואהי נגוע - מהרשעים, ויו"ד ותוכחתי סימן הפעול כי הרשעים יוכיחוהו הפך ותוכחתי לא אביתם שהוא סימן הפועל. ולפי דעתי: כי נגוע מפאת ראשו לסבלו עמל לכבוש יצרו, ותוכחתי לנפשי.

וטעם לבקרים – בכל בקר, כמו: חדשים לבקרים.

פסוק טו

אם - דברי המשורר. אם אמרתי בלבי, או אומר לאחרים.

אספרה כמו - אלה ומלת אלה חסרה, כדרך ה' הטוב יכפר בעד אותם שאכלו הפסח, כי לא כתוב כי כל לבבו שב אל חזקיהו אהיה בוגד בדור בניך השם, שלא תהא אמונת לב באמונתם והנה יחסר בי"ת הנה בדור בניך - הם שקבלתי התורה מפיהם.

פסוק טז

ואחשבה - כאשר חשבתי לדעת זה הסוד לא יכולתי לו, זה הוא עמל בעיני.

פסוק יז

עד - עתיד תחת עבר, כאילו ידבר על זמן עומד כאשר פירשתי.

וטעם מקדשי אל – ששם כהני השם וחכמי ישראל והם גלו זה הסוד, והוא אבינה לאחריתם, כי לא הובא האדם בעולם הזה להתענג בו או להיותו מלך או עשיר, רק שתהיה אחריתו טובה, וזה הוא שכר נפשות הצדיקים.

פסוק יח

אך - הרשעים בעולם הזה כמפותים בדברי חלקות ולבסוף יהיו למשואות, כמו: שואה ומשואה לתוהו ואשר איננו בדרך רשעים להשמדם בסופם.

יש אומרים: כי למשואות – מגזרת: הנחש השיאני והטעם כפול.

פסוק יט

איך - טעם ספו תמו על נפשותם.

בלהות - כמו: בלהות אתנך, כי יש שישוב לאין ולהבל, והעד ואינך. ככחלום. שאין בו אמת בהקיץ החולם, ככה צלמם יהיה בזוי בעיר. והטעם: שהיו נשכחים כי נשכח זכרם.

פסוק כא

כי - יש אומרים: יתחמץ מגזרת חומץ דרך משל, כי ישוב לבי חומץ עם כליותי, עת שאשתונן, מגזרת חץ שנון. ור' משה פירש בו: בלשון חכמינו ז"ל חמץ את הדין.

פסוק כב

ואני - הייתי בתחלה לנגדך שלא ידעתי סוד הרשעים כבהמה, עד שעזרתני ונגלה הסוד לי וזה הוא.

פסוק כג

ואני - טעם אחזת ביד ימיני ולא נמוטו פעמי כאשר הזכיר נטיו רגלי.

פסוק כד

בעצתך, תקחני - מלת לקיחה בלא דבר הוא התחברות נשמת הצדיק עם העליונים שאינם גוף ולא ימותו לעולם, על כן בדברי חנוך: ויתהלך חנוך את האלהים, שהרגיל נפשו להתהלך עם המלאכים עד שלקחו השם, והנה יבקש זה המשורר עזרני ונחני והרגילני בעצתך ואחר שתעשה לי זה הכבוד אז תקחני, וכמוהו: כי יקחני סלה.

או פירוש ואחר – ואחר כן תקחני ואני כבוד כאחד המלאכים.

פסוק כה

מי - אמר רבי משה: הטעם כל חפצו הוא בשמים להיותו עם המלאכים כאילו אמר כל אשר לי הוא בשמים ועמך, אין לי חפץ בארץ. אמר ר' יהודה הלוי מ"כ: מי הוא שאני מבקש הוא בשמים, כדרך: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ולפי דעת הגאון: כי תחסר מלת זולתך אחר בשמים. ולפי דעתי: כי אין לו חפץ בשמים ובארץ אחר אבוד גופו, על כן אחריו.

פסוק כו

כלה שארי - זה הגוף.

ולבבי - זה הנפש המתאוה, שהיא כח התולדת רק צור לבבי כטעם תוקף, ולבבי כדרך: אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וטעם צור לבבי הוא הדבק העומד לעולם ולא יאבד על כן אחר זה.

פסוק כז

כי - כדרך: יחד כסיל ובער יאבדו.

כל זונה ממך - הוא היוצא במחשבתו ובמעשיו מרשות השם.

פסוק כח

ואני קרבת אלהים - כנגד רחקיך.

וטעם לי טוב – כי זה הוא הטוב באמת.

שתי - חסר תי"ו השורש, כדרך: וכרתי להם ברית שלום להתחברות שני תווי"ן.

מלאכותיך - לשון רבים והיחיד מלאכה ומזאת הגזרה מלאך והמלה רביעית הנקרא כן, בעבור שעושה תמיד מלאכת השם וכאשר יחכם המשכיל ויכיר מלאכות השם ויוכל לספרם בלבו, או אל אחר, אז ידע דעת עליון ובעבור זה נברא כל האדם.