אבן עזרא על תהלים סה

<< · אבן עזרא על תהלים · סה · >>

פסוק ב

לך דומיה תהלה - זה המזמור חברו דוד בהיות הארון, או חברו אחד המשוררים בהבנות בית המקדש והוא הנכון בעיני.

ודומיה - מגזרת דמות, או הוא כמו: אך לאלהים דומיה נפשי, כטעם דום לה' והתחולל לו, דומו עד הגיענו אליכם. והטעם: כי התהלה ממתנת לך בציון מן הבאים שמה להלל במקום הארון, ושמה לך ישולם נדר.

פסוק ג

שומע - כי בית המקדש בית תפלה נקרא לכל העמים כאשר הזכיר שלמה בתפלתו, על כן יבואו כל בשר עדיך עד מקומך.

פסוק ד

דברי - קשור וכתוב למעלה שכל בשר יבאו עדיך, כי אתה שומע תפילה ששמעת תפילתי בהתודותי עונותי וכפרת כל פשעינו, וזה המזמור חברו המשורר בשנת בצורת והתפללו אל השם ושמע תפלתם.

וטעם גברו מני – דברי המשורר המתפלל כי אני הודיתי, כי הייתי רב עונות ואני ועמי פשענו, על כן באה צרת הבצורת.

פסוק ה

תבחר - בחסרון מלת אשר, כמו: לכל יבוא גבורתך וככה הוא אשרי, אשר תבחר בו ותקרב שישכן חצריך.

וטעם נשבעה – תענוג הנשמה בעבודת השם בבית המקדש וישרת בטוב גם אחרים עמו, בטוב קדוש היכלך.

והטעם בטוב – הכבוד שהוא הקדוש.

ויש אומרים: בטוב ביתך - אתה הקדוש בהיכלך.

פסוק ו

נוראות - הטעם כאשר יעבוד הגוי את השם ישב בטח בלי פחד אויב ולא רעב. והטעם: כאשר אנו יראים אז תעננו להושיענו.

וטעם בצדק – כאילו כתוב בצדקך או בצדק שעשינו תשובה וכפרת פשעינו. אמר ר' משה: מבטח כל קצוי ארץ - כל אנשי כמו וכל הארץ באו מצרימה ואנשים רחוקים והטעם כי תושיע שהם בקצות הארץ ובים ואין יכולת באדם להושיעם. ולפי דעתי: בעבור היות קצות כל גוף אינם גופות, כמו: בורא קצות הארץ.

וטעם וים רחוקים – בעבור היות חצי כדור הארץ ימים ואמר: רחוקים, בעבור היותם רבים.

פסוק ז

מכין - בעבור שהזכיר הארץ, הזכיר ההרים בעבור שהם כמו עמודים.

וטעם נאזר בגבורה – שנראתה גבורת השם בהרים הגבוהים שברא, על כן נקראו הררי אל. ולפי דעתי: שהזכיר שהוא מבטח הדבר שאיננו נראה וגבורתו נראית בגופות הגדולות.

פסוק ח

משביח - כמו תשבחם משקיט, כדרך: אתה מושל בגאות הים בעבור שהזכיר וים רחוקים.

וטעם והמון לאומים – הנמשלים למים, כמו: את מי הנהר העצומים, והנה השם יושיעם מהבצורת ומהצר.

פסוק ט

וייראו יושבי קצוות - כנגד בית המקדש.

מאותותיך - והם גבורות המטר, כמו: עושה גדולות עד אין חקר.

וטעם מוצאי בקר – האותות היוצאות הנראות בבקר ובערב, בעבורם ירננו בני אדם והנה יהיה מלת תרנין יוצאה לשנים פעולים. ורבי משה אמר: כי תחלת היום והלילה שסוף זה תחלת זה, הם סבת הרננה.

פסוק י

פקדת - זה הפסוק לאות על שנת בצורת היתה בציון וחשב האויב לבא על ציון להביאה במצור, והשם פקד ארצו שהיא ארץ ישראל.

ויש אומרים: תשוקקיה - כמו: ותשקיה, ואין זה נכון. ועד ונפש שוקקה רק הוא כמו: וירם תולעים ויבאש וכבר באש וככה רבים.

וכן הוא פקדת הארץ – וכבר שוקקתה ובעבור זה הזכיר פקדת.

רבת - התי"ו כמו ושבת לנשיא והתואר חסר כטעם דברה רבה.

תעשרנה - היה ראוי להיות תחת השי"ן חירק אם המלה מהבניין הכבד, ואם מהקל יהיה הפועל יוצא, כדרך יעשר שהוא שי"ן שימצא ככה על השלשה בנינים.

פלג - המחובר מהמטר, ומ"ם דגנם שב אל פקדת הארץ.

כי כן תכינה - שב אל הארץ.

פסוק יא

תלמיה - כמו: בתלם עבותו.

ויש אומרים: נחת גדודיה -הורד גדודותיה כמו: על כל ידים גדודות והם קוי' לחריש דמם הכתוב לגדודות. והטעם שירונו. ויש אומרים: מגזרת גדוד יגודנו. והטעם על הגשמים והטעם על הזרמים.

פסוק יב

עטרת - עד שתהיה זאת השנה בקרב שנים, כמו המלכה בעלת העטרת בתוך הבנות.

וטעם ומעגליך – דרך משל והמעגל הם המקומות העשויות להתחבר, מי גשמי הגלות.

פסוק יג

ירעפו - הנה מעגליך ביישוב.

ונאות מדבר – כמו: נות רועים.

והגבעות תחגרנה גיל – בהראות הדשא והעשב.

פסוק יד

לבשו - כמו עם חלב כרים, שיהיו רבים. וקדמונינו ז"ל פירשוהו: לשון נקייה. והנכון בעיני: כי כרים כמו כר נרחב, והעד: והעמקים.

יעטפו - מגזרת המתעטף כמו ילבשו ויתרועעו מגזרת תרועה כדרך ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.