אבן עזרא על במדבר טז א

<< | אבן עזרא על במדברפרק ט"ז • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • לה • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ט"ז, א':

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃


"וַיִּקַּח קֹרַח" — זה הדבר היה במדבר סיני, כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים. כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאָחִיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו, בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם, בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף; אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה, כי כן כתוב (ראו שמות ו כא). ודגל ראובן חונה בנגב, וקרח בנגב המשכן, כי הוא מבני קהת. ואלה נשיאי העדה היו בכורים, והם היו מקריבים את העולות; על כן לקחו מחתות.

והראיה על זה הפירוש, מופת המטה, שראו כל ישראל כי ה' בחר שבט לוי תחת הבכורים; על כן כתוב (במדבר יז כה): "וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם", כי התלונה על זה היתה. גם אמר משה (במדבר טז כט): "כִּי לֹא מִלִּבִּי", בעבור שחשדוהו כי מליבו עשה, ועוד (שם): "לֹא ה' שְׁלָחַנִי" – בשליחות הזה; כי כבר האמינו בו כל ישראל (ראו שמות יד לא. ועוד ראיה גמורה (במדבר טז ג): "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים", וזה רמז לבכורים שהם קדושים, כי כן כתוב (שמות יג ב): "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר"; והם היו (שמות יט כב): "הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה'", והם עיקר כל העדה.

"וַיִּקַּח קֹרַח" - 'אנשים'; דרך קצרה, כמו (שמואל א טז כ): "חֲמוֹר לֶחֶם", ורבים ככה.

ויאמר רבי יונה, כי פירוש וַיִּקַּח, לקח לקום על משה.