פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיִּקַּח קֹרַח" — זה הדבר היה במדבר סיני, כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים. כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאָחִיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו, בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם, בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף; אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה, כי כן כתוב (ראו שמות ו כא). ודגל ראובן חונה בנגב, וקרח בנגב המשכן, כי הוא מבני קהת. ואלה נשיאי העדה היו בכורים, והם היו מקריבים את העולות; על כן לקחו מחתות.

והראיה על זה הפירוש, מופת המטה, שראו כל ישראל כי ה' בחר שבט לוי תחת הבכורים; על כן כתוב (במדבר יז כה): "וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם", כי התלונה על זה היתה. גם אמר משה (במדבר טז כט): "כִּי לֹא מִלִּבִּי", בעבור שחשדוהו כי מליבו עשה, ועוד (שם): "לֹא ה' שְׁלָחַנִי" – בשליחות הזה; כי כבר האמינו בו כל ישראל (ראו שמות יד לא. ועוד ראיה גמורה (במדבר טז ג): "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים", וזה רמז לבכורים שהם קדושים, כי כן כתוב (שמות יג ב): "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר"; והם היו (שמות יט כב): "הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה'", והם עיקר כל העדה.

"וַיִּקַּח קֹרַח" - 'אנשים'; דרך קצרה, כמו (שמואל א טז כ): "חֲמוֹר לֶחֶם", ורבים ככה.

ויאמר רבי יונה, כי פירוש וַיִּקַּח, לקח לקום על משה.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לִפְנֵי מֹשֶׁה" — שלא קמו בסתר. ויש הפרש בין "לפני" ובין "מפני".

"קְרִאֵי מוֹעֵד" — שהיו נקראים אל אהל מועד.

"אַנְשֵׁי שֵׁם" — קודם צאתם ממצרים.

ומדקדק אמר, כי "נְשִׂיאֵי עֵדָה" הם הנשיאים העומדים על הפקודים. והם פעולים למלת 'לקח', כאילו כתיב:"'ויקח קרח ודתן ואבירם ואון – נשיאי העדה" לדבר אליהם. וזה מעט רחוק.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רַב לָכֶם" — כמו "די לכם". והטעם, שתפשתם החלק הרב.

"כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" — כי כל העדה, מיום מעמד הר סיני, היו קדושים.

"וּבְתוֹכָם ה' " — כי הלוים נבחרו אחרי היות הכבוד בתוך בני ישראל; ואם ידע משה, כאשר היה בהר סיני, כי נבחר שבט לוי – לא ידעו ישראל.

"תִּתְנַשְּׂאוּ" — להיות אהרן הכהן הגדול; ומשה למעלה ממנו, כי הוא לימדו.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו" — ברצונו. ויש אומרים, כדרך הנבואות.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אֶת אֲשֶׁר לוֹ" — השבט הנבחר. וזאת תשובה לדתן ולאבירם ולנשיאי העדה, שהיו הבכורים.

"וְאֶת הַקָּדוֹשׁ" — בשבטו, להיותו כהן גדול.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זֹאת" — הבחינה.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" — וזה פירושו, שאמר להם (במדבר טז ט): "הַמְעַט".

ואמר הכתוב (במדבר טז ח): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח", כי הדבור הראשון עם קרח ועם כל עדתו, וזה עם הלוים.