ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכג ב
וכולי. ובחסרון – אִיד. יִיד. תִּיד. נִיד. ונאמר מן הדגוש "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב, ד). וממנו "יַדּוּ גוֹרָל" (יואל ד, ג) משפטו יְיַדּוּ כמו שכתבנו ב"וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ" (איכה ג, לג). ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הִפְעִיל ומשפטו וַיַּיְדוּ. וכן "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג, נג). והפעל הכבד ממנו בענין אחר – הוֹדָה. הוֹדֵיתָ וכולי. המקור – הֹדוֹת. ובא שלם עם פ"א-הפעל ובשורק הה"א מקום חולם – "עַל הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו" (נחמיה יב, ח). ודגש היו"ד להדגיש ולפאר קריאתה, כי לא היתה קריאתה נכרת על הביאור אם לא נדגשה.
העתידים – הוֹדֵה. הוֹדוּ. הוֹדִי. הוֹדֵינָה. אוֹדֶה. יוֹדֶה. תּוֹדֶה. נוֹדֶה. יוֹדוּ. תּוֹדוּ וכולי. ובאו מהם עם ה"א הבנין – "וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ" (תהלים כח, ז), "עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ" (תהלים מה, יח), "יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה" (נחמיה יא, יז). ותאמר העתידים בחסרון – אוֹד. יוֹד. תּוֹד. נוֹד.
ינה – נאמר הקל ממנו "הָעִיר הַיּוֹנָה" (צפניה ג, א), "מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה" (ירמיהו מו, טז), "חֲרוֹן הַיּוֹנָה" (ירמיהו כה, לח), "אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד" (תהלים עד, ח) בפלס "וַנִּירָם" (במדבר כא, ל). והראוי נִינֵם, נִירֵם בצרי. ובחסרון – אִין. יִין. תִּין. נִין. והכבד ממנו – "הוֹנוּ בָךְ" (יחזקאל כב, ז), "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה, יז). הוֹנָה. הוֹנֵיתָ. הוֹנֵיתִי וכולי. והעתידים – הוֹנֵה. אוֹנֶה. יוֹנֶה וכולי. ובחסרון – אוֹן. יוֹן. תּוֹן. נוֹן.
יעה – נאמר הקל ממנו "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח, יז). העתידים – יְעֵה. יְעוּ. אִיעֶה. יִיעֶה. ואולי נאמר אותם גם כן בחסרון – אִיַע. יִיַע. תִּיַע. נִיַע.
יפה – "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ" (שה"ש ז, ז), "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" (שה"ש ז, ב). העתידים – אִיפֶה. יִיפֶה. תִּיפֶה. נִיפֶה. ובחסרון – אִיף. יִיף. תִּיף. נִיף – "וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ" (יחזקאל לא, ז) היו"ד הנח שבין היו"ד המונעת והפ"א הוא פ"א הפעל. ומשפטו להיות וַיִּיְףְּ בהנעת שתי היו"דין בפלס "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל" (ירמיהו מא, י), וכן מצאתי בספר מדוייק כי בקריאת בן-אשר הוא בהנעת שתי היו"דין על זה הסדר הראשונה בחירק והשניה בשוא, כמו "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל". אבל רבי יונה כתב כי לקריאת בן-אשר הראשונה בשוא והשניה בחירק, וכן מצאתי ברוב הספרים לקריאת בן-אשר, ולקריאת בן-נפתלי בחירק הראשונה ונח השניה. וכן "וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד" (יחזקאל טז, יג)