ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכד א
הונחה היו"ד כמשפטה, ולולי שהיא יו"ד היה פ"א-הפעל מונע כמו "וַתִּבְנִי" (יחזקאל טז, כד). ומשפט המלה בתשלומה וַתִּיְפְּיִי בפלס "וַתִּגְדְּלִי" (יחזקאל טז, ז), והוא לקריאת בן-אשר וַתִּיפִי מלעיל בשני פשטין, ולקריאת בן-נפתלי מלרע בפשט אחד לבד.
ירה – נאמר הקל ממנו "אֲשֶׁר יָרִיתִי" (בראשית לא, נא), והמקור – "לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל" (תהלים יא, ב). העתידים – אִירֶה. יִירֶה. ובחסרון – אִיר. יִיר. תִּיר. נִיר. והכבד – "הֹרָנִי לַחֹמֶר" (איוב ל, יט), "וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים" (ש"ב יא, כד), וענין אחר – "אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע" (מ"ב יב, ג), והמקור – ולהורות את בני ישראל. וכתב אדוני אבי ז"ל מזה "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט, יג) מקור. והעתידים – אוֹרֶה. יוֹרֶה. ובחסרון – אוֹר. יוֹר – "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר" (מ"ב יג, יז), והוא מהענין הראשון.
ואשר למ"דיהם אל"ף מנחי הלמ"ד, אלה הם עריכה
דע כי אלה הפעלים מתערבים עם שלמ"דיהם ה"א מנחי הלמ"ד, כי קרובים הם, כמו שתראה באלה שאני זוכר לך.
חבא – הנפעל ממנו נֶחְבָּא. "כִּי נֶחְבָּא" (שופטים ט, ה) – פועל עבר, "הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים" (ש"א י, כב) פועל עומד, אין הפרש ביניהם אלא לפי הענין. "לָמָּה נַחְבֵּאתָ" (בראשית לא, כז), ולנקבה נַחְבֵּאת – "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר נִבְרֵאת" (יחזקאל כא, לה). "וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה" (יהושע ב, טז) – אל"ף נֶחְבָּא נעלמה, ובא על דרך נחי הה"א. ונכתב בה"א – "וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל" (ירמיהו מט, י), והוא מקור נבנה על תשלומו, כי נמצא מקור בבנין נִפְעַל שבא שוה עם העבר. וכן "לְהֵחָבֵה בַשָּׂדֶה" (מ"ב ז, יב), "חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה" (מ"א כב, כה), נכתבו בה"א. "וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ" (ישעיהו לב, ב) נכתב באל"ף ונקרא כבעלי הה"א בשקל מַעֲשֵׂה, מַחֲנֵה. ואלו היה כבעלי האל"ף היה מֶחְבָּא בשקל מִקְרָא, ומפני החי"ת יהיה המ"ם בסגול, כמו "הַמֶּחֱצָה" (במדבר לא, לו), או בפתח כמו מַחְתָּה.
והבינונים, תאמר נֶחְבָּא. נֶחְבָּאִים – בקמץ, או בשוא – "נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה" (יהושע י, יז),