מפרשי רש"י על שמות כא יד


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק כ"א • פסוק י"ד | >>
א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות כ"א, י"ד:

וְכִֽי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהׇרְג֣וֹ בְעׇרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃


רש"י

"וכי יזיד" - למה נאמר לפי שנאמר מכה איש וגו' שומע אני אפילו רופא שהמית ושליח בית דין שהמית במלקות ארבעים והאב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו והשוגג תלמוד לומר וכי יזיד ולא שוגג

"להרגו בערמה" - ולא שליח ב"ד והרופא והרודה בנו ותלמידו שאע"פ שהם מזידין אין מערימין

"מעם מזבחי" - (סנהדרין צה) אם היה כהן ורוצה לעבוד עבודה תקחנו למות


רש"י מנוקד ומעוצב

וְכִי יָזִיד – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "מַכֵּה אִישׁ..." (לעיל פסוק יב), שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ גוֹי, וְהָרוֹפֵא שֶׁהֵמִית, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהֵמִית בְּמַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְהָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וְהַשּׁוֹגֵג. תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכִי יָזִיד" – וְלֹא שׁוֹגֵג, "עַל רֵעֵהוּ" – וְלֹא עַל גּוֹי, "לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה" – וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין, וְהָרוֹפֵא, וְהָרוֹדֶה בְנוֹ וְתַלְמִידוֹ; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְזִידִין אֵין מַעֲרִימִין.
מֵעִם מִזְבְּחִי – אִם הָיָה כֹהֵן וְרוֹצֶה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה, תִּקָּחֶנוּ לָמוּת (יומא פ"ה ע"א).

מפרשי רש"י

[מד] והשוגג. כלומר אותו שוגג דלא סגי ליה בגלות, כלומר שוגג דהוא קרוב למזיד (כ"ה ברא"ם), כגון הנכנס לחנות של נגר ונתזה בקעת וטפחה על פניו, דלא סגי ליה בגלות, כדאיתא בפרק המניח (בבא קמא דף לב:), והווה אמינא כיון דלא סגי ליה בגלות יהא חייב מיתה. אי נמי, באומר מותר, שסובר שמותר להרוג, דזה נקרא גם כן קרוב למזיד באלו הן הגולין (מכות דף ט.), ואינו בר גלות:

[מה] אם היה כהן רוצה לעבוד עבודה וכו'. ואין להקשות מהיכי תיסק אדעתיה שתהא עבודה דוחה רציחה, דהאי עשה והאי עשה, דהווה אמינא דהא שבת שדוחה הרציחה, שאם הרג אין ממיתין אותו בשבת (יבמות דף ו:), אפילו הכי עבודה דוחה את השבת, דהרי עושה עבודה בשבת, אינו דין שתהא עבודה דוחה את הרציחה הנדחת מפני השבת, ולכך צריך קרא. והקשו התוספות בפרק קמא דיבמות (דף ז.) ובסנהדרין (דף לה:) דלמה לי קרא "מעם מזבחי תקחנו למות", והלא גברא דלא חזיא לעבודה, כדאמרינן (ברכות דף לב:) כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו, שנאמר (ישעיהו א', ט"ו) "ידיכם דמים מלאו", כל שכן עבודה, ותרצו התם דוקא לישא כפיו, דהוא מצוה דעושה בידים, אין לעשות, דאין קטיגור נעשה סניגור, שהרי הרגו בידיו, אבל עבודה לא. וכל הסוגיא דשייך לזה היא בפרק קמא דיבמות (דף ז.):