מפרשי רש"י על ויקרא כו א


| מפרשי רש"י על ויקראפרק כ"ו • פסוק א' |
א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כג • כה • כו • לב • לד • לו • לז • לח • מא • מב • מג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ו, א':

לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃


רש"י

"לא תעשו לכם אלילם" - (ת"כ) כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו הואיל ורבי עובד ע"א אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו לכך נאמרו מקראות הללו ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר בתחלה הזהיר על השביעית ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר (מה כתיב ביה או קנה מיד וגו' דבר הנקנה מיד ליד) לא חזר בו סוף מוכר אחוזתו לא חזר בו סוף מוכר את ביתו לא חזר בו סוף לוה ברבית כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות לא חזר בו סוף מוכר את עצמו לא חזר בו לא דיו לישראל אלא אפילו לנכרי

"ואבן משכית" - ל' כסוי כמו (שמות לג) ושכותי כפי שמכסין הקרקע ברצפת אבנים

"להשתחוות עליה" - אפילו לשמים לפי שהשתחואה בפשוט ידים ורגלים היא ואסרה תורה לעשות כן חוץ מן המקדש


רש"י מנוקד ומעוצב

לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם – כְּנֶגֶד זֶה הַנִּמְכָּר לְגוֹי, שֶׁלֹּא יֹאמַר: "הוֹאִיל וְרַבִּי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ!", "הוֹאִיל וְרַבִּי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ!", "הוֹאִיל וְרַבִּי מְחַלֵּל שַׁבָּת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ!" – לְכָךְ נֶאֶמְרוּ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ (ספרא פרק ט,ו). וְאַף הַפָּרָשִׁיוֹת הַלָּלוּ נֶאֶמְרוּ עַל הַסֵּדֶר: בַּתְּחִלָּה הִזְהִיר עַל הַשְּׁבִיעִית, וְאִם חָמַד מָמוֹן וְנֶחְשַׁד עַל הַשְּׁבִיעִית – סוֹפוֹ לִמְכֹּר מִטַּלְטְלָיו. לְכָךְ סָמַךְ לָהּ: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר" (כה,יד). [מַה כְּתִיב בֵּיהּ? "אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ" – דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד.] לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף מוֹכֵר אֲחֻזָּתוֹ. לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף מוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ. לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף לֹוֶה בְּרִבִּית. כָּל אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנוֹת קָשׁוֹת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת: לֹא חָזַר בּוֹ – סוֹף מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ. לֹא חָזַר בּוֹ – לֹא דַּיּוֹ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִלּוּ לְגוֹי (קידושין כ' ע"א).
וְאֶבֶן מַשְׂכִּית – לְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי" (שמות לג,כב), שֶׁמְּכַסִּין הַקַּרְקַע בְּרִצְפַּת אֲבָנִים.
לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ – אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם. לְפִי שֶׁהִשְׁתַּחֲוָאָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הִיא, וְאָסְרָה תּוֹרָה לַעֲשׂוֹת כֵּן חוּץ מִן הַמִּקְדָּשׁ (ספרא פרק ט,ה; מגילה כ"ב ע"ב).

מפרשי רש"י

[א] לא חזר בו לא די לישראל אלא אפילו לגוי. כדכתיב (ר' לעיל כה, מז) "או לגר תשוב", ומשמע אף גוי, כדכתיב "או לעקר משפחת גר", "עקר" זה עבודה זרה, "משפחת גר" זה הגוי, כדלעיל (רש"י שם). והקשה הרא"ם, דלמה לי למכתב "משפחת גר", דאם לעבודה זרה עצמה נמכר - כל שכן לגוי. ולא הבנתי קושיא זאת, דהוי ליה להקשות נמי אם לגוי נמכר - לגר תושב לא כל שכן, ולמה ליה "לגר תושב", אלא לכך כתב כולם כמו שפירש רש"י, שאין הקב"ה מביא הכל ביחד עליו, שמתחלה אם לא חזר בו נמכר לישראל, ואם עדיין לא חזר - נמכר לגר תושב, ואם לא חזר - נמכר לגוי, ואם לא חזר - נמכר לעבודה זרה. ואם כתב "לעקר", הוה אמינא תחלת מכירתו הוא לעקר, וזה אין הקב"ה עושה, רק מביא עליו מעט מעט. אף על גב דכתיב "או לעקר" קודם "משפחת גר", כך פירושו; או לעקר או למשפחת גר נמכר, אבל בודאי תחלה למשפחת גר, ואחר כך לעקר: