ביאור:מלכים ב יט כט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
נבואה אחת כסימן להתגשמות נבואה אחרת
עריכהבימי חזקיהו מלך יהודה, היתה ירושלים תחת מצור של צבא סנחריב מלך אשור. בצר לו, פנה חזקיהו אל ישעיהו הנביא, והוא ענה לו בנבואת-עידוד חוצבת להבות (מל"ב יט 20-31): "כה-אמר ה' אלהי ישׂראל: אשׁר התפללת אלי אל-סנחרב מלך-אשׁור שׁמעתי. זה הדבר אשׁר-דבר ה' עליו ' בזה לך לעגה לך בתולת בת-ציון, אחריך ראשׁ הניעה בת ירושׁלם.... יען התרגזך אלי ושׁאננך עלה באזני, ושׂמתי חחי באפך ומתגי בשׂפתיך והשׁבתיך בדרך אשׁר-באת בה '.": ישעיהו ניבא שסנחריב ייכשל במשימתו לכבוש את ירושלים, וישוב לארצו.
לאחר מכן הוסיף הנביא: "וזה-לך האות: אכול השׁנה ספיח ובשׁנה השׁנית סחישׁ ובשׁנה השׁלישׁית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים. ויספה פליטת בית-יהודה הנשׁארה שׁרשׁ למטה ועשׂה פרי למעלה. כי מירושׁלם תצא שׁארית ופליטה מהר ציון קנאת ה' תעשׂה-זאת". "אות" הוא סימן מוחשי ; הפרשנים הסבירו בצורות שונות את משמעות הסימן בהקשר זה:
1. ע"פ רש"י, מצודת דוד, רלב"ג: התגשמות הנבואה הנוכחית, על חזרתו של סנחריב לארצו, תהיה סימן להתגשמותה של נבואה אחרת, לימים רחוקים יותר. הנבואה האחרת היא "אכול השׁנה ספיח ובשׁנה השׁנית סחישׁ ובשׁנה השׁלישׁית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים", שמבטיחה שלבני ישראל לא יחסר אוכל למרות המצור הממושך, ושלא יהיה מצור נוסף שימנע מהם לעבד את האדמה.
2. ע"פ רד"ק: התגשמות הנבואה הקודמת (מלכים ב יט ז), "ושמע שמועה", תהיה סימן להתגשמותה של הנבואה הנוכחית, על חזרתו של סנחריב לארצו. בפעם הראשונה שחזקיהו פנה אל ישעיהו, הוא ניבא (יט 7) "הנני נתן בו רוח ושׁמע שׁמועה ושׁב לארצו והפלתיו בחרב בארצו". ואכן, מייד לאחר מכן סנחריב שמע שמועה שגרמה לו לעזוב את המצור על ירושלים - שמלך כוש יצא להילחם איתו. התגשמות החלק הראשון של הנבואה, היא סימן לכך שהנבואה אמיתית, וגם שאר חלקי הנבואה יתגשמו, וסנחריב יחזור לארצו.
על-פי שני הפירושים, התגשמותה של נבואה אחת היא אות וסימן להתגשמותה של נבואה מאוחרת יותר. הבעיה בכך היא, שבדרך-כלל "אות" הוא אמצעי המחשה , שנועד לקרב רעיון מופשט כלשהו (הבטחה, אירוע בעבר או נבואה לעתיד) להבנת החושים הגשמיים; וכאן אין שום המחשה - ה"אות" הוא בסה"כ נבואה אחרת מאותו סוג.
כדי להבין טוב יותר את משמעות ה"אות" בדברי הנביא, נקרא שוב את הנבואה, ונשים לב למשלים שבהם משתמש הנביא: "וזה-לך האות: אכול השׁנה ספיח ובשׁנה השׁנית סחישׁ ובשׁנה השׁלישׁית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים. ויספה פליטת בית-יהודה הנשׁארה שׁרשׁ למטה ועשׂה פרי למעלה. כי מירושׁלם תצא שׁארית ופליטה מהר ציון קנאת ה' תעשׂה-זאת": הנביא מנבא, שהפליטים שנשארו בבית יהודה ישתרשו בארץ ויעשו פירות. ייתכן, שכדי להמחיש את הנבואה הזאת, הוא אומר "וזה-לך האות: אכול השׁנה ספיח ובשׁנה השׁנית סחישׁ ובשׁנה השׁלישׁית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים." ייתכן שיש לקרוא את הפסוק הזה בלשון עבר - כתיאור של אירוע שהיה ידוע לשומעים, או של מנהג שהיה מקובל בין החקלאים באותו זמן. ייתכן, שבשנת השמיטה האחרונה אכלו בני-ישראל רק "ספיח" = תבואה שצמחה משאריות הזרעים שנפלו בשנה הקודמת; בשנה שאחריה הם אכלו רק "סחיש" = תבואה שצמחה משאריות של שאריות; ובשנה שאחריה הם זרעו וקצרו, נטעו כרמים ואכלו פרים. אירוע זה מלמד, שאפשר להתקיים גם משאריות, ואפשר גם לחזור ממצב של אכילת שאריות למצב של אכילת תבואה רגילה.
זה סימן מוחשי למה שיקרה לבית יהודה: המעטים שנשארו בבית יהודה, ימשיכו את קיום העם היהודי, ואף יצליחו לגדול ולהתרבות, ולהחזיר את העם היהודי לימי התפארת שלו.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:נבואה אחת כסימן להתגשמות נבואה אחרת
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-11-04.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvir/mlkimb/mb-19-29