ביאור:משל הכרם
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!
זהו סיכום של שיעור שהתכוונתי להעביר ובסוף לא העברתי. מי שרוצה יכול להעביר אותו.
הצגה
עריכה[לצורך ההצגה, דרוש מתנדב שמוכן לדמיין שהוא לא יודע תנ"ך, ולהגיב באופן טבעי כמו שאיש פשוט מהרחוב היה מגיב].
- "אני" : "שלום אדוני, אולי אתה יכול לעזור לי?"
- "המתנדב" : "כן, בשמחה!"
- "אני" : "לפני חודשיים קניתי מכונית. כמה שהשקעתי בה! את כל החסכונות שלי נתתי בשבילה! הסתובבתי בכל המגרשים כדי לבחור את המכונית הכי טובה! התקנתי בה מערכת אזעקה משוכללת! התקנתי בה רדיו וCDR וDVD וPTB ו...מה לא התקנתי בה! ואחרי כל זה - אתמול היא הפסיקה לנסוע:-("
- "הוא" : "אוי... אז במה אני יכול לעזור?"
- "אני" : "תשפוט ותגיד לי מי צודק: אני או המכונית שלי?"
- "הוא" : "המממ... זו שאלה מוזרה... איך אפשר לשפוט מכונית?"
- "אני" : "מה זאת אומרת?! ברור שהמכונית אשמה! אם אתה לא יודע לשפוט אז אני אגיד לך מה אני אעשה למכונית שלי: אני אשבור את החלונות שלה, שכל אחד יוכל לגנוב אותה! אני אשאיר אותה באמצע הכביש, שכל משאית שתעבור תרמוס אותה! אני אצווה על העננים שיורידו עליה גשם כדי שתתקרר..."
- "הוא" : "סליחה, חשבתי שאתה שפוי... אני חייב ללכת..." [בורח משם ומחייג 100...]
לא עשיתי את הניסוי הזה במציאות, אבל נראה לי שהתגובה הטבעית של אדם מהרחוב תהיה משהו כמו התגובה של המתנדב בהצגה הנ"ל, כלומר - 'אתה משוגע...'.
משל הכרם
עריכהעכשיו נפתח בישעיהו פרק ה ונקרא:
[ישעיהו ה א]: "אשירה נא לידידי, שירת דודי לכרמו: כרם היה לידידי בקרן בן שמן; ויעזקהו, ויסקלהו, וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו, וגם יקב חצב בו; ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים. ועתה, יושב ירושלים ואיש יהודה, שפטו נא ביני ובין כרמי! מה לעשות עוד לכרמי, ולא עשיתי בו? מדוע קיוויתי לעשות ענבים, ויעש באושים? ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי: הסר משוכתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס. ואשיתהו בתה, לא ייזמר ולא ייעדר, ועלה שמיר ושית; ועל העבים אצווה מהמטיר עליו מטר. כי כרם ה' צבאות בית ישראל, ואיש יהודה נטע שעשועיו; ויקו למשפט - והנה משפח, לצדקה - והנה צעקה."
נכון שזה נשמע מאד דומה?!
ועכשיו שאלה: מה המטרה של משל? למה שאדם יספר משל במקום להגיד את התוכחה שלו באופן ישיר?
תשובה: בדרך כלל, המטרה של משל (שנאמר כתוכחה) היא לגרום לשומעים להאשים את עצמם. באופן טבעי קשה לאדם להבין שהוא אשם. אבל כשמספרים לו משל - הוא יכול להאשים את אחת מהדמויות במשל, ואז - כשהוא שומע שהדמות הזאת בעצם מסמלת אותו - הוא מבין שהוא עצמו אשם (ע' משל כבשת הרש, משל יותם, משל יואש).
במקרה שלנו, ע"פ הפירוש המקובל, מטרת המשל היא לגרום לשומעים (בני-ישראל) להאשים את הכרם, ולאחר מכן - כשישמעו שהכרם מסמל אותם - להאשים את עצמם. אבל האם המשל הזה משיג את מטרתו?
- שומעי 'משל הכרם' היו כנראה חקלאים. כאשר חקלאי נוטע כרם והכרם לא נותן ענבים - הוא בדרך-כלל לא מעלה בדעתו להאשים את הכרם.
- יותר מזה: ב'משל הכרם' יש סיבה טובה מאד שלא להאשים את הכרם: בשום מקום לא נאמר שמישהו טיפל בכרם הזה טיפול שוטף! אף אחד לא השקה את הכרם, אף אחד לא זמר אותו וכו'... לאחר הטיפול הראשוני (נטיעה, בנייה וכו') לא נעשתה בכרם הזה שום עבודת תחזוקה!
- יותר מזה: ב'משל הכרם' יש סיבה טובה מאד להאשים דווקא את ישעיהו עצמו: כל העבודות שכן נעשו בכרם ("ויעזקהו, ויסקלהו, וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו, וגם יקב חצב בו") נעשו ע"י בעל הכרם, שהוא ידידו של ישעיהו ("אשירה נא... שירת דודי לכרמו"). ישעיהו עצמו לא עשה כלום - אבל למרות זאת הוא קורא לכרם "כרמי"!
- יותר מזה: גם כאשר חקלאי נוטע כרם והכרם לא מצליח - הוא לא מעלה בדעתו להתעלל בו כמו שמתואר במשל - "הסר משוכתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס. ואשיתהו בתה, לא ייזמר ולא ייעדר, ועלה שמיר ושית;" ובוודאי שלא "ועל העבים אצווה מהמטיר עליו מטר"! (הפירוש המקובל לפסוק הזה הוא שהנמשל מתערבב במשל, וזו תשובה אפשרית מבחינה ספרותית אבל לא מבחינת המטרה של המשל; כשהנמשל מתערבב במשל זה מקטין את העוצמה של המשל, ולא ברור למה הנביא קלקל לעצמו את המשל).
משל הצאן
עריכהכדי להבין את המשמעות האמיתית של המשל הזה, נשווה אותו למשל אחר, שמופיע בירמיהו כג וגם ביחזקאל לד:
- "הוי, רועי ישראל אשר היו רועים אותם" [את עצמם] "-- הלוא הצאן ירעו הרועים! את החלב תאכלו, ואת הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו, הצאן לא תרעו! את הנחלות לא חיזקתם," " ואת החולה לא ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת הנידחת לא השבותם, ואת האובדת לא ביקשתם, ובחוזקה רדיתם אותם, ובפרך! ותפוצינה מבלי רועה, ותהיינה לאוכלה לכל חית השדה, ותפוצינה! ישגו צאני בכל ההרים, ועל כל גבעה רמה; ועל כל פני הארץ נפוצו צאני, ואין דורש ואין מבקש..."
- "הנני אל הרועים" ", ודרשתי את צאני מידם, והשבתים מרעות צאן, ולא ירעו עוד הרועים אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא תהיינה להם לאוכלה. כי כה אמר ד' ה': הנני אני, ודרשתי את צאני וביקרתים. כבקרת רועה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות -- כן אבקר את צאני; והצלתי אתהם מכל המקומות אשר נפוצו שם ביום ענן וערפל... אני ארעה צאני ו אני ארביצם, נאום ד' ה'..."
במשל הזה, עם ישראל נמשל לצאן ומנהיגי ישראל נמשלים לרועים.
ה' נתן את הצאן לרועים, כדי שישמרו על העם ויטפלו בו. אבל הרועים לא מילאו את תפקידם: הם דאגו רק לעצמם, והצאן המסכן התפזר ואבד.
הנביא מנבא שבעתיד המצב יתוקן, וה' לא ייתן עוד לרועים לרעות את הצאן, אלא ירעה את הצאן בעצמו.
שוב משל הכרם
עריכהלדעתי זוהי גם משמעותו של משל הכרם. נסביר קודם את המשל:
- בעל הכרם הוא ידידו של ישעיהו, אבל הוא נתן את הכרם לישעיהו כדי שיטפל בו, ולכן הוא נקרא גם כרמו של ישעיהו.
- בעל הכרם עשה את העבודות ההתחלתיות: "ויעזקהו, ויסקלהו, וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו, וגם יקב חצב בו", ולאחר מכן מסר את הכרם לישעיהו כדי שהוא יעשה את עבודות ה'תחזוקה' (ישקה, יזמר וכו'). בזמן המקרא, היה מקובל שבעל הכרם נותן אותו לנוטרים, (שיר השירים ח יא): "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים, אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף"( פירוט ).
- ישעיהו לא עשה שום דבר, אלא הזניח את הכרם לחלוטין. ולכן הכרם לא עשה ענבים אלא באושים.
- יותר מזה: במקום לקחת אחריות ולהודות באשמה, ישעיהו האשים את הכרם.
- יותר מזה: ישעיהו גם החליט להתעלל בכרם. הוא לא רק שכח להשקות אותו, אלא גם רצה למנוע מהעננים להשקות אותו...
- בקיצור, שומעי המשל אמורים להגיד לישעיהו "אתה אשם" או יותר מזה: "אתה לא שפוי"...
עכשיו נסביר את הנמשל:
- ישעיהו במשל מייצג את מנהיגי עם ישראל במציאות. ה' נתן למנהיגי העם אחריות גדולה: לשמור על עם ישראל, לטפל בו ולדאוג שהוא יתפתח מבחינה רוחנית.
- המנהיגים לא עשו את זה אלא הזניחו את העם לחלוטין.
- יותר מזה: במקום לקחת אחריות לכשלון, הם האשימו את העם.
- [ הערה חשובה: המאמר הזה נכתב הרבה לפני שראש-הממשלה הקודם (אהוד ברק) אמר שהוא מאוכזב מבוחריו. ולכן אי-אפשר להגיד שהוא נכתב מסיבות פוליטיות... ].
- יותר מזה: הם התעללו בעם וגרמו לו סבל.
- מטרת המשל היא להמחיש למנהיגים עד כמה מגוחכת ההתנהגות שלהם.
בפסוקים הבאים יש תוכחה מפורשת נגד המעמד הגבוה בעם ישראל: "הוי, מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום, והושבתם לבדכם בקרב הארץ! באוזניי, ה' צ', אם לא בתים רבים לשמה יהיו, גדולים וטובים מאין יושב! כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת; וזרע חומר יעשה איפה."
כמו במשל הצאן, גם כאן מנבא הנביא שבעתיד המצב יתוקן. אבל הנבואה הזאת לא מופיעה כאן אלא מאוחר יותר, בישעיהו כז ב: " "ביום ההוא, 'כרם חמר' ענו לה. אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה, פן יפקוד עליה" [פן יחסרו העלים שלה] "; לילה ויום אצורנה. חמה אין לי; מי ייתנני שמיר שית במלחמה -- אפשעה בה, אציתנה יחד. או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי. הבאים ישרש יעקוב, יציץ ופרח ישראל, ומלאו פני תבל תנובה." "
כלומר: בעתיד ה' לא ייתן לשומרים לשמור על הכרם, אלא ישמור עליו בעצמו, וישקה אותו ברגעים הנכונים.
הבעיה בפירוש הזה
עריכההבעיה העיקרית בפירוש הזה ל'משל הכרם' היא, שהתוכחה למנהיגים לא כתובה בפירוש - לא במשל ולא בנמשל:
- במשל - היה ראוי לכתוב: " "כרם היה לידידי... וגם יקב חצב בו;" ויאמר אליי: 'נצור נא את כרמי, והשקנו לרגעים פן יפקוד עליו!' "ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים." "
- בנמשל - היה ראוי לכתוב: " "כי כרם ה' צבאות בית ישראל, ואיש יהודה נטע שעשועיו;" ויאמר לכהנים: 'הורו משפטיי ליעקב ותורתי לישראל!' ויאמר לשופטים: 'שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק!' "ויקו למשפט - והנה משפח, לצדקה - והנה צעקה; ויגיעו בית בבית ושדה בשדה יקריבו..." ".
אבל בכל פירוש (גם בפירוש המקובל) יש פרטים חסרים, או פרטים שלא שייכים. ובכל מקרה, לפי כל פירוש, צריך להניח ששומעי המשל היו מספיק נבונים כדי להשלים את הפרטים החסרים ולהבין את כוונת המשל. ולכן, הדרך להכריע בין הפירושים היא לנסות לדמיין מה היתה תגובתם של השומעים בימי ישעיהו, וזה מה שניסיתי לעשות כאן.
תגובות
עריכהמאת: בלעעעחס
המאמר ממש לא מושלם חסר לכם מראי מקומות ומלא דברים כאלה, אפשר להגיד שהרוב פה זה כמו סיפור כזה אבל לא משו שיעזור לבגרות....
- מאת: מישהי
- שיעור בהחלט מעניין!! אהבתי במיוחד את ההצגה בהתחלה :)
- מאת: אלחנן
- רעיון מצוין לשיעור, רציתי לדעת אם מישהו כבר העביר אותו היכן שהוא... אשמח לקבל תשובה בדואר אלקטרוני.
בהסתכלות יותר עמוקה ופנימית אני חושב שישעיהו מייצג את הנפש האלוקית ממעל ממש(רצון השכל הישר) והכרם הוא הנפש הבהמית(רצון הגוף ותאוותיו). הכרם הוא השתקפות של האני שלי מצד רצונות הגוף(שליטה כבוד,כסף, מין, אוכל) שבא לידי ביטוי במחשבה דיבור ומעשה. אם תזרע ותנטע טוב יצא טוב ואם תשתול רע יצא רע.
כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי כרם של רצונות (גם של אגו ותאוות). וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק כלומר רומז על נטיעת השקר (אותיות ש,ק,ר). הכורמים עוקדים את כרמם(גופם) בשקרים ,חופרים בורות וסוקלים את נפשם וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ מגדל בבל המרמז על הגבהת אנוכיותם וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ, לא רק חצב בורות בכרם, ביקב חצב בו גם, במקור החכמה חופר והורס את השפע החומרי מחפש. וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים כולנו מקווים אם רק נזכה בלוטו נהיה מאושרים אם רק אני ירוויח עוד קצת כסף אז יהיה מתוק מדבש, אם רק אסיים את התיכון אז יהיה טוב אם רק אסיים את הצבא אז אחרי זה יהיה טוב. מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים, זה פרדוכס ידוע מי שרודף אחרי העושר לא משיג עושר (גם באלף) זה לא נכון שכל האמצעים מקדשים את המטרה, תאוות יתר וחוסר צדק יחזרו אליך בחזרה כמו "בומרנג". וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר.
אנשים חושבים שחופש זה ערך עליון, זה נכון זה ערך עליון בתנאי שזה לא פוגע בכלל. החופש לא בא לשרת את הפרט הוא בא לשרת את הכלל. הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ פָּרֹץ גְּדֵרוֹ, כן חופש וחירות בתנאי שהוא בא לשרת את הכלל ולא את האנוכיות הפרטית שלי כי אז וְהָיָה לְבָעֵר וְהָיָה לְמִרְמָס ואשיתהו בתה - אשקה את הנשמה בשממה, זה כבר לא חופש לא חרות זה הפקרות הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ, הסרת כל הגבולות, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ, לפרוץ כל גבול אין בושה מצעדי תאווה בכל מקום, מצעדי תאוות מחירי הדירות מצעדי תאוות עמלות הבנקים, מצעדי גאווה למינהם הסרת מחסומים, הסרת הבושה הסרת גבולות וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה. וְזֶרַע חֹמֶר, יַעֲשֶׂה אֵיפָה. {ס} יא הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר, שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ; מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף, יַיִן יַדְלִיקֵם. יב וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן--מִשְׁתֵּיהֶם; וְאֵת פֹּעַל יְהוָה לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ. . הוי לרודפי תאוות השכר הוי לעשירים שלא חושבים למשל על העניים מחוסרי יין לשבת ומשתמשים בהפקרות ביין שנחשב ליקר להדליק בו אש במקום בשמן שנחשב לזול יותר. כי התנהגות חסרת דעת כזאת ואנוכית כזאת ותאוותנית כזאת (של משכורות עתק, עמלות תאותניות, מחירי דיור שבשמיים וכדומה) תחזור אלינו כמו בומרנג כי לָכֵן גָּלָה עַמִּי, מִבְּלִי-דָעַת; וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא. יד לָכֵן, הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ, לִבְלִי-חֹק; וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ, וְעָלֵז בָּהּ. טו וַיִּשַּׁח אָדָם, וַיִּשְׁפַּל-אִישׁ; וְעֵינֵי גְבֹהִים, תִּשְׁפַּלְנָה. טז וַיִּגְבַּהּ יְהוָה צְבָאוֹת, בַּמִּשְׁפָּט; וְהָאֵל, הַקָּדוֹשׁ, נִקְדָּשׁ, בִּצְדָקָה...הכל כתוב והרשות נתונה...
- -- אילן רינדי, 2013-08-02 16:53:20
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בלא גמור בכלל וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-05