הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שטן = אויב סובייקטיבי ולא רע אובייקטיבי

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: שטן

בימינו, "שטן" הוא סמל הרוע המוחלט, מעין "אלהים" בסימן מינוס. אך בלשון המקרא, המושג "שטן" מייצג בסה"כ מישהו שמתנגד בחוזקה למישהו אחר, כלומר - רע סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. הנה כמה דוגמאות:

(בראשית כו כא): "ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה"

- עבדי יצחק רבו עם הפלשתים על באר המים, וקראו לה "שטנה" על שם המריבה האישית שהיתה ביניהם, ולא על שם הרע המוחלט שהיה בבאר.

במדבר כב כב: " "ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רכב על אתנו ושני נעריו עמו... ויאמר אליו מלאך ה' 'על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים? הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי" "

' " "

- אפילו המלאך הטוב, שמייצג כאן את רצון ה', נקרא "שטן", כי הוא מפריע ומתנגד לבלעם - הוא "לשטן לו (לבלעם)".

(שמואל א כט ד): "ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את האיש וישב אל מקומו אשר הפקדתו שם ולא ירד עמנו במלחמה ולא יהיה לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה אל אדניו הלוא בראשי האנשים ההם"-

הפלשתים אומרים לאכיש שצריך להיזהר מדוד, כי הוא עלול להפריע להם ולהפוך להם לאויב במלחמתם נגד שאול; לא מדובר ברע מוחלט אלא ברע סובייקטיבי (" לנו לשטן").

(שמואל ב יט כג): "ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל"-

אחרי שבני צרויה דרשו להרוג את שמעי בן גרא על כך שקילל את דוד - דוד מאשים אותם בכך שהם מתנגדים לו ומפריעים לו לאחד את כל ישראל תחת מלכותו. שוב מדובר ברע סובייקטיבי וזמני ("כי תהיו לי היום לשטן") ולא מוחלט.

(מלכים א ה יח): "ועתה הניח ה' אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע"

- שלמה מודה לה' על כך שכבר אין לו אויבים.

(מלכים א יא יד): "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום... ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע אשר ברח מאת הדדעזר מלך צובה אדניו... ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה ואת הרעה אשר הדד ויקץ בישראל וימלך על ארם"-

אחרי ששלמה חטא - ה' מקים לו אויבים ומתנגדים, שמפריעים לו ולישראל בדרכי המסחר לדרום ולצפון (" לו שטן", "שטן לישראל ").

(עזרא ד ו): "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם"

- אויבי ישראל בימי בית שני כתבו דברי התנגדות ושנאה סובייקטיביים - "שטנה על יושבי יהודה וירושלים".

(זכריה ג א): "ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך ידוד והשטן עמד על ימינו לשטנו . ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש"

- מישהו (אדם או מלאך - לא ברור; ייתכן שמדובר באותם אנשים ש"כתבו שטנה" בעזרא ד) רוצה לגרום נזק ליהושע הכהן הגדול, בכך שהוא מזכיר את עוונותיו לפני מלאך ה' - "לשטנ ו ". לניתוח משמעות השטן בסיפור זה ע' במאמרו של יהושע רוזנברג .

(דברי הימים א כא א): "ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל"

- מישהו (אדם או מלאך - לא ברור) רצה לגרום נזק לעם ישראל מסיבות כלשהן, ולכן הסית את דוד למנות אותם. שוב מדובר ברע סובייקטיבי - "שטן על ישראל ". לניתוח משמעות השטן בסיפור זה ראו במאמרה של עדינה, פרק ג סעיף 2 .

(תהלים עא יג): "יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי"

- המשורר מתלונן על אנשים ששונאים אותו ורוצים לגרום לו רע באופן אישי - "שטני נפשי ". כך גם תהלים קט ד: " "

תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה... הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו... זאת פעלת שטני מאת ה' והדברים רע על נפשי "

", וגם תהלים לח כא: " "

ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת רדופי טוב "

"

איוב א ו: " "

ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם... ויען ה שטן את ה' ויאמר 'החנם ירא איוב אלהים?...' "

" - זהו המקור היחיד שבו לא נאמר שהשטן היה "שטן לאיוב", אך מכל המקורות שקראנו עד עכשיו, נראה שגם כאן הכוונה לרע סובייקטיבי ולא מוחלט - "השטן" הוא מישהו (אדם או מלאך) ששנא את איוב מסיבה כלשהי, ורצה לגרום לו נזק, ולכן ניסה למצוא אצלו פגמים (ראו דבריו של שטן ).

ובכל זאת, שווה ציטוט: " "אם אלוהים והשטן מדברים בינהם, למה שאנחנו לא נוכל???" " (דנה).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-05-27.

תגובות

מאת: דנה, תנך זורם אצלי בדם

אני מסכימה שלמילה "שטן" יש כמה פירושים, אגב, זה נכון גם לגבי העברית של ימינו ולא רק בתנ"ך. למשל, פירוש המילה "משטין" היא מקטרג. אבל איך תסביר את הפסוק הבא: "ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו".

אני רואה בזה פסוק שסותר את טענתיך (ואת טענות קודמיך) שבתנ"ך הכוונה היא לא ל"רע המוחלט". אם היה מדובר באוייב אנושי, לא היתה לו היכולת לגרום לאיוב לשחין (ועוד "להכות" איזו מילה אינטנסיבית), הרי זאת יכולת השמורה אך ורק ליצורים אלוהיים (או שטניים). אני מניחה שבני אנוש רגילים עדיין לא הספיקו לפתח אמצעי לוחמה ביולוגית בתקופת התנ"ך...

מאת: רועי מעודה

לא כתוב ויך השטן את איוב כתוב שהטן יוצא מאת פני ה' ואז מישהו מכה את איוב מי זה?

מאת: אראל

גם אם לשטן יש כוחות על-אנושיים, זה לא אומר שהוא רע מוחלט, ייתכן שהוא מלאך שמסיבה כלשהי החליט להפריע לאיוב.

ייתכן שהוא קינא באיוב - הוא ראה שאיוב הוא צדיק כמו מלאך, ורצה להוכיח שהצדיקות שלו אינה אמיתית. זה מראה על ילדותיוּת, לא על רשעוּת...

[תזכורת - כשאת כותבת תגובה הסיסמה היא "דבר"]

מאת: דנה, תנך...

זה מראה על ילדותיות ולא על רשעות?

זה שהוא הדביק את איוב במחלות, רצח את משפחתו ולקח את רכושו לא עונה מבחינתך להגדרה של רשעות?

ונגיד שהוא ילדותי, הוא בכל זאת הצליח לסחוף את אלוהים איתו להרפתקאה הזאת. האם זה אומר שאלוהים הוא ילדותי?

עזוב את כל מה שאמרנו עד עכשיו בצד, אני רוצה לשאול אותך משהו אחר.

איך זה שיש דברים בתנ"ך שאתה מקבל פשוטו כמשמעו ודברים אחרים אתה מפרש על דעת עצמך, כמו למשל הפרשנות אחרונה שלך על השטן שהוא בעצם מלאך ילדותי?

והאם העובדה שכל אחד יכול להיסחף בפרשנותו ולתת משמעות שונה לגמרי לדברים בתנ"ך (למשל אתה ואני) לא הופך את התנ"ך ללא רלוונטי כספר חוקים שיש לנהוג לגביו?

מאת: אראל

תגובה ל: לימוד תנך - כלים ושיטות שנכתבה ב16:20:44 29.07.2005

דנה כתבה ( כאן ): " "והאם העובדה שכל אחד יכול להיסחף בפרשנותו ולתת משמעות שונה לגמרי לדברים בתנ"ך (למשל אתה ואני) לא הופך את התנ"ך ללא רלוונטי כספר חוקים שיש לנהוג לגביו?" "

לדעתי לא.

קחי כל ערך או חוק שאת מאמינה בו, למשל - "כבוד האדם וחירותו". אנשים שונים מייחסים לערך הזה משמעויות שונות, ואף מסיקים ממנו מסקנות מעשיות הפוכות (למשל, בגלל "כבוד האדם" של המתנחלים אסור לפנות התנחלויות / בגלל "כבוד האדם" של הפלשתינים חייבים לפנות התנחלויות...).

האם זה הופך את הערך "כבוד האדם וחירותו" ללא רלוונטי?

לא בהכרח. זה רק אומר שצריך לתת לו פרשנות מדוייקת יותר לפני שבאים להסיק ממנו מסקנות מעשיות, למשל לחוקק חוק שמגדיר במדוייק את משמעותו.

וגם אחרי שניתן לו פרשנות מדוייקת יותר - עדיין יהיו מחלוקות לגבי פרשנות החוק במקרים מסויימים, והשופטים יצטרכו להכריע. וגם בין השופטים עלולות להיות מחלוקות... ככה זה.

מאת: רועי מעודה

דנה - את צריכה להבדיל בין החלק של החוקים בתנ"ך לחלק הרעיוני יותר, הדוגמא המובהקת לזה היא בפירושו של הרשב"ם ל"ויהי ערב ויהי בקר" - האם זה אומר שהרשב"ם חילל שבת או שמר אותה מהבוקר בלבד? - ברור שלא, בכל מה שקשור להלכה יש מסורת ופוסקים והכרעה, אך בכל מה שקשור לרעיונות ולא להלכות היום-יומיות אנחנו מתערבים. לא הייתי מעז לעולם לפסוק הלכה למישהו על סמך הבנה פרטית שלי ללא אסמכתא אך אני מעביר שיעורים על סמך הניתוח שלי (אני עושה זאת מתוך הסתמכות על פרשנים אך התוספת שלי מורגשת מאוד).

מאת: אראל

הסיפור בתחילת ספר איוב מעורר שאלה קשה: אם ה' אהב את איוב, ואיוב היה צדיק, מדוע ה' קיבל את טענותיו של השטן, והרשה לשטן לפגוע באיוב?!

גם אם באופן כללי, כשבאות צרות על אנשים צדיקים, אפשר לומר שאנחנו לא מבינים מה הסיבה, לה' יש שיקולים משלו, וכו'... - הרי כאן המצב שונה: כאן אנחנו יודעים בדיוק מה הסיבה - הסיבה היא שהשטן הסית את ה' נגד איוב! והסיבה נראית מאד לא מוצדקת.

בתקופה האחרונה יש הרבה עשירים, בעלי חברות גדולות ובנקים, שתורמים לעניים ומפרסמים את תרומתם באמצעי התקשורת.

תרומות אלו מעוררות, בצד תגובות חיוביות, גם תגובות שליליות: יש טוענים, שכל עושרם של העשירים מגיע מכך שהם לוקחים עמלות וריביות גבוהות מהלקוחות העניים, ומשלמים משכורות נמוכות לעובדים העניים; כך הם הופכים את כולם לנזקקים, ואז תורמים חלק קטן מהרווחים שלהם לאותם נזקקים, כדי לקבל פירסום ויחסי-ציבור...

נראה שהביקורת נובעת מכך, שלפחות חלק מאותם תורמים עשירים לא באמת יודעים איך חיים העניים: הם אוכלים במסעדות יוקרה ולא אכלו אף פעם בבית תמחוי; הם גרים בארמונות פאר ולא גרו אף פעם בדירה עם גג דולף... הם יכולים אולי לתרום כסף לארגונים שעוזרים לעניים, אבל הם לא יכולים לדעת מה העניים באמת צריכים, ומה באמת יעזור לעניים לצאת מהמצב שלהם (לדוגמה, אם הבנקים לא היו גובים ריבית מלקוחות עניים, ייתכן שהם היו מצליחים להיחלץ מהעוני, ולא היו נזקקים לתרומות).

ייתכן שגם על איוב נמתחה ביקורת באותו סגנון.

ה"שטן" בלשון ימינו מייצג את הרע המוחלט; מעין יצור דמוני עם קרניים וקילשון. אך בלשון המקרא, "שטן" הוא בסך-הכל אויב - מלאך או אדם שמחפש את הפגמים והנקודות השליליות אצל הזולת.

ה"שטן" בספר איוב מייצג את כל אותם אנשים שמתחו ביקורת על צדקתו של איוב: " החנם ירא איוב אלהים?! הלא-את שכת בעדו ובעד-ביתו ובעד כל-אשר-לו מסביב, מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ! ואולם שלח-נא ידך וגע בכל-אשר-לו, אם-לא על-פניך יברכך! " - ה' סוכך ומגן בעד איוב מכל הצרות והכאבים של העולם; הוא לא יכול להזדהות עם העניים כי הוא לא חי כמותם; במצב כזה, אין להתפלא שהוא תורם חלק קטן מזמנו ומרכושו לצורך קיום מצוות.

ה"שטן" לא בהכרח טועה לגמרי - יש נקודה של אמת בדבריו. כדי שאיוב יוכל באמת להזדהות עם העניים ולעשות צדק, הוא חייב להיות לזמן קצר במצב שלהם; לשם כך צריך להפוך אותו, לזמן קצר, לאדם מסכן וחסר-כל. לאחר שיהיה במצב זה, אם יישאר צדיק, הצדיקות שלו תהיה עמוקה ואמיתית הרבה יותר, ואף אחד לא יוכל לטעון שמדובר כאן בצביעות או במסע של יחסי ציבור.

הייסורים שבאו על איוב היו גם לטובתו - כדי לסתום את פיות המשטינים והמקטרגים עליו, ולגלות לכולם את צדקתו האמיתית.

ומכאן, אולי, אפשר ללמוד, שאם אדם עשיר באמת רוצה לעזור לעניים, הוא לא צריך לחכות שה' יביא עליו את ייסורי איוב; הוא יכול לקום בעצמו וללכת לבין העניים, לחיות איתם תקופה מסויימת עד שיבין מקרוב איך הם חיים, מה הבעיות שלהם, ואיך אפשר לעזור להם, כמו בתכנית הטלביזיה "בחזרה לתחתית". כך יוכל להיות צדיק באמת.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שטן - אויב סובייקטיבי ולא רע אובייקטיבי

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/stn