פתיחת התפריט הראשי

סימן קמועריכה

לאושק"א.

שאלתם: ראובן שמכר ביתו לשמעון, בקנין ומעכשו, ובתנאי שאם יהיו לו מעות בתוך ד' שנים, שיחזירם לו. ובתוך ד' שנים אלו, ירד שמעון לבתים, ודר בהם. ולאחר מכאן, חשש שמעון משום איסור רבית, וביקש מראובן שיקח ממנו שלשים דינרים מחמת הפירות, וקבל ראובן ממנו. אלא שחשש שמא יגיענו שום הפסד בכך, מחמת תיקוני הקהל בענייני המס והתשחורת. וקבל שמעון על עצמו, בקנין גמור, ובשטר, ובנאמנות גמורה, ובשבועה, כל נזק והוצאה והפסד שיגיענו מחמת קבלת אותם שלשים דינרים, עליה דידיה דשמעון ליהדר. ועכשיו, בא ראובן ותובע לשמעון מכח שטר זה, מה שאמר שהוציא והפסיד מחמת כך. וטען שמעון: שיברר לו נזקו. ועוד, שאינו חייב, אלא במה שהגיעו בתוך הד' שנים בלבד, ולא כמה שיגיענו לאחר זמן תשלום הד' שנים. ושאלתם ממני, להודיעכם דעתי: הדין עם מי?

תשובה: תחלת כל דבר, אצטרך להודיע לכם דין מכר הבא בתנאי מעיקרו, במה שיש בו מן האיסור וההיתר, משום רבית. דעו, כי המוכר קרקע לחבירו בתנאי, דכל זמן שיהיו מעות, דיחזירם לו, הרי זה אסור ואפי' אם אכל הלוקח הפירות, כשיחזיר המוכר המעות, מוציאין ממנו כל הפירות שאכל, ברבית קצוצה שיוצאה בדיינין. ממעשה, דאת ונוולא אחי, דפרק איזהו נשך (בדף סז) דחשיב רבינא, ואפיק פירי. והדין הוה, כשלא קבע לו זמן, אלא כל זמן שיהיו לו מעות יחזירם לו. וכן אפילו קבע לו זמן, אלא שלא אמר לו מעכשיו, ומשום אסמכתא. אבל אם קבע לו, וכתב לו מעכשיו, כמעשה הזה אשר אמרתם, שקבע לו זמן אם יחזיר לו מעותיו תוך ד' שנים, ואם לא יחזיר תוך אותו זמן, שיהיה המכר קיים מעכשיו, אין ללוקח לאכול הפירות לכתחילה, דשמא יחזיר לו מעותיו המוכר, תוך הזמן, ונמצא המקח בטל מעיקרו, ורבית מעותיו הוא דאכל. וכן, המוכר אינו אוכל הפירות בינתים מן הדין, ולא מחמת איסור, אלא שאין מניחין אותו לאכול, שאם לא יחזיר לו המעות תוך ד' שנים, נמצא המקח קיים, שאין כאן לא מחמת רבית, ולא מחמת אסמכתא, כיון דכתב לו מעכשיו. ותנן בפרק איזהו נשך (דף סה:): הלוהו על שדהו, וא"ל: אם לא נתת לי מכן ועד יום פלוני, הרי הוא שלי; הרי היא שלו. ואוקי לה בגמרא, בדאמר ליה: מעכשיו. וכיצד יעשו? ישליש את הפירות ביד אחר. ואם החזיר מעותיו תוך ד' שנים, הרי נתבטל המקח, והמוכר נוטל פירותיו. ואם לא החזיר תוך ד' שנים, הרי המקח קיים והלוקח נוטל את הפירות, וכדגרסי' בפרק איזהו נשך (שם (ס"ה)): פעמים דשניהם אסורים דא"ל: לכשתביא מעות, קני מעכשיו. כיצד יעשו? ישלישו את הפירות. זהו הדין, כמוכר בתנאי בלי קביעות זמן, או בלא מעכשיו, ובמוכר בתנאי בקביעות זמן ומעכשיו. אבל אלו שעשו תנאי ביניהם מחמת המס ובהוצאותיו, אין אני בקי במנהגי המס שבעירכם, עד שאודיע לכם דעתי. אם אפשר שהגיע את המוכר איזה הפסד מן הדין, מחמת קבלת השלשים דינרין, ושיתחייב שמעון בכך דהחזיר לראובן, אם לא. לפי שמנהגי המסים ותיקוני הקהלות בזה, אינן שוים, אלא נהרא נהרא ופשטיה. ומ"מ, אני רואה נוסח ההודאה והחיוב והשבועה שעשה שמעון לראובן, ושהאמינו בכל אשר יאמר בקנין ובשבועה, ואין לאחר קנין ושבועה ונאמנות כלום. וב"ד שבעיר שמעון ישמעו טענות המוכר, ויבררו הדבר ביניהם, לפי מה שהם יודעים במנהגי המסים והתשחורת. ואם רצה הלוקח לאסור איסור סתם, על כל שתובע ממון ממנו שלא כדין, הרשות בידו.