פתיחת התפריט הראשי

סימן סבעריכה

(עיין סימן הקודם) ושאלת: כדים שבגלגל, שממלאים בהם מים ונותנין למקוה, אם הם נקובים כשפופרת הנוד, אי פוסלין המקוה, או לא?

תשובה: אם הם נקובים כשפופרת הנוד, לית דין ולית דיין, דאין פוסלין את המקוה, והוא שיהא הנקב בקרקעית הכדים ממש, כדי שלא יוכלו לקבל מים, כל שהן פוסלין את המקוה. דתנן בפרק ארבעה דמקואות (מ"ה): השוקת שבסלע, אין ממלאים ממנה, ואין מקדשין בה, ואין מזין ממנה, ואינה צריכה צמיד פתיל, ואינה פוסלת את המקוה. היתה כלי, וחברה בסיד, ממלאים בה, ומקדשים בה, ומזין בה, וצריכה צמיד פתיל, ופוסלת את המקוה. ניקבה מלמטה, או מן הצד, ואינה יכולה לקבל מים כל שהן, כשירה. וכמה יהא בנקב? כשפופרת הנוד. דאמר ר"י בן בתירה: מעשה היה בשוקת יהוא, שהיה בירושלים, שהיה נקובה כשפופרת הנוד, והיו כל הטהרות שנעשו בירושלים על גבה. ושלחו ב"ש ופחתוה, שבש"א מתורת כלי, שלא יפסול את המקוה מטעם שאיבה. ומיהו, לפום גמרין לא משמע הכי, מדמייתיה ההיא דשוקת, הוא במתני' שם. ובסוף פ"ק דיבמות (דף טו), מייתי לה לענין עירוב מקואות, בשפופרת הנוד. וכתב ר' שמשון ז"ל, דשמא סוגיא דיבמות כמ"ד בתוספתא, דכל שהוא נקוב בשולי הכלי, אפילו כל שהוא, פוסל את המקוה. דבתוספתא משמע דנחלקו בה. איכא מ"ד דפוסל עד שינקב כשפופרת הנוד, ואיכא מ"ד דאפילו בנקב כל שהוא אינו פוסל. דתניא התם: קסטלון המקלח מים בכרכין, אם הי' נקוב כשפופרת הנוד, אינו פוסל את המקוה. ואם לאו, פוסל את המקוה. הלכה זו, עלו עליה בני אסיא ג' רגלים ליבנה. לרגל הג', הכשירוה הם, אפי' [נקוב] במחט. א"ר אלעזר א"ר יוסי: הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה, וכשבאתי אצל חבירי אמרו לי: יפה הורית! בד"א מן הצד. אבל מלמטה, אינו פוסל את המקוה. ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה, פוסל את המקוה. ופירש ר' שמשון דהאי: בד"א, מן הצד; הוא מדברי חביריו, שאמרו לו: יפה הורית. וה"ק: בד"א שפוסל, בנקב כמלא מחט, עד שיהא בו כשפופרת הנוד מן הצד. אבל הנקב בשולי הקסטלין מלמטה, אינו פוסל את המקוה, בנקב כמלא פי מחט. ואם היה מקבל כל שהוא, כלומר כשנקוב מן הצד נקב כשפופרת הנוד, גבוה מעט מן השולים, שמקבל מים כל שהן, פוסל את המקוה. ומ"מ יש להחמיר כפשטא של מתני', ועוד שיהא כנקב כשפופרת הנוד, אין מורין בו להכשיר.