תשובות הרשב"א/חלק ה/סג
סימן סג
עריכהשאלת: הא דתניא: צנור שחקקו, ולבסוף קבעו, פוסל את המקוה. אם דוקא כשמקלחין מן הצנור למקוה, או המקלחין אפי' לחריץ, ונמשכין משם למקוה?
תשובה: אם מקלחין מן הצנור למקוה ג' לוגין, פוסלין למקוה במים שאובים. ואם נמשכין מן החריץ שבקרקע למקוה, הרי זה כשר לכ"ע. ובלבד שלא יהיו נמשכין כל הארבעים סאה, כשירה. דכל שאובה שהמשיכוה שאמרו, לא המשיכוה כולה; אבל כולה פסולה, כדעת רב אחא משבחא והראב"ד ז"ל. דגרסי' בפ"ק דתמורה (דף יב:), דכי אתא [רבין] אמר: שאובה שהמשיכוה ברובה, כשרה. ול"ג: בכולה. ועליהם, אנו סומכים. ואף על פי שיש מגדולי הפוסקים שהכשירו בכולה, כן הוא גירסת הרי"ף, דגריס בדרבין: כולה. וסוף דבר, חקקו ולבסוף קבעו, כשאובה. ומסתברא, דאין הפרש בהכשר המשכה, בין שאובה ע"י כלים שנפלו מאליהם לבור, ובין שנשאבו ע"י אדם, דהכשר המשכה דמוזכר שם בפ"ק דתמורה, כשאובה שבכתף שנאמר וכו'. דתנן התם (שם בפ"ק דתמורה), ר"א בן יעקב אומר: מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים, ממלא י"ט סאה הפותקין למקוה, והן טהורין, ששאובה מטהרת ברבייה והמשכה וכו'; כדאיתא התם. אלמא: אפי' המשכה דשאובה שבכתף הכשירו. ומה שאמרת ששמעת משם הראב"ד, אני לא שמעתי. ושמא מי שאמרו, לא אמרו אלא מי שממלא בכתף ופותקין, למקוה. שבזה נחלקו רבותינו הצרפתים ז"ל. יש מי שסובר, שאין בקרקע פסול דאורייתא. כלל. ולא אמרו, אלא משום טבילה בכלים שהיא מד"ת, כדכתיב: מעין ובור, מקוה מים; דומיא דמעין ובור, בקרקע. ויש מי שסובר, דשאובה בכתף, אפי' בקרקע פסולה. וזה דעת ר' שמשון ז"ל, בפי' המשנה. והדברים עתיקים, ומחלוקת תלויה באשלי רברבי.