פתיחת התפריט הראשי

סימן רעטעריכה

עוד כתבת: הא דאמר רב ברונא אמר רב (פסחים דף קו:): נטל ידיו לקדש כו', דלא קי"ל כוותייהו. דהא דחי ליה רב יצחק בר מרתא. ובין נטל ידיו, ובין לא נטל, מקדש אחמרא. וקידושא לא הוי הפסק והיסח. ומלשון הרב אלפסי ז"ל נראה, שהוא אינו סובר כן, אא"כ נטל ידיו צריך שיקדש על הפת, וכן דעת הרמב"ם ז"ל.1.

תשובה: בזה רבו הסברות, וחילוק (שמא צ"ל: וחילוקי) הדעות, בפירוש דברי רב ברונא, ותשובת הר' יצחק ב"ר שמואל. ומ"מ מה שטענת על הרב אלפסי ז"ל, שהוא סבור שאם נטל ידיו לא יקדש אחמרא אלא אריפתא, איני יודע ההכרח בזה, מאין בדבריו. אלא שאין אני רואה בדבריו, אלא כלשון הגמ', ודבריו סובלין מן הפירושים, כמו שיסבלו דברי הגמ'. ומ"מ בין כך ובין כך, אנשי גלילותינו נסמכים על דברי המפרשים, שפירשו: דרבי יצחק חלק לגמרי על דברי רב ברונא. דהא דרב לאו בנטילה תליא מילתא אלא בחביבותא דכשנוטל ידיו ומקדש אריפתא, לאו משום דאסור לו לקדש על היין, אלא משום דההיא שעתה חביבא ליא ריפתא. וכן פי' ופסוק (שמא צ"ל: ופסק) ר"י ן גיאת ז"ל, ואף הר"ז ז"ל כן פסק. אלא שפי' דרב דאמר נטל ידיו לא יקדש, אזיל לטעמיה דאמר: טעם אינו מקדש. ואף זה שנטל ידיו, וגלה בדעתו שחפץ באכילה, וזלזל בקידוש היום, וה"ל כאילו טעם ולא יקדש הוא. אבל אחרים מקדשין לו. ודחי רבי יצחק דכיון דאפשר לו לקדש אריפתא, אין זה זלזול בקידוש, ומקדש בין אריפתא בין אחמרא. וכ"ש אנן דקי"ל טעם, מקדש; לא חיישינן להא דרב בורנא כל עיקר. ואף על פי שיש לדקדק על פי' קצת, מ"מ הרי הוא משוה לדעת ר"י ן גיאת ז"ל בעיקרן של דברים. ועל פירוש זה נראה שנסמכו בארצות האלו, ליטול הידים קודם הקידוש. ונכון הוא.