תשובות הרשב"א/חלק ד/רנו
סימן רנו עריכה
קוסטאנטינה.
שאלת: ראובן נשא אשה, ולא היו לו בנים ממנה. ורצה לישא אחרת על זו. ואמרה לו אשתו זו הראשונה: איני יכולה לסבול שתהיה אחרת עמו. ולא רצה הבעל לגרשה, ומרדה היא על בעלה. וצעק הבעל ואמר: דת ישראל! איני רוצה לעולם, לא אתן לה גט, אלא אם אאסור עליה, כל טובי העיר. והאשה בת טובים. ואמרו לו: תוכל לעשות, ותאסור אותה ע"כ מי שתרצה. וכיון ששמעו קרובי האשה, שיוכל לאסור אותה, ותשאר עגונה לעולם, עשו שלום ביניהם, וישבה תחת בעלה. ולמדו עכשיו, כל מי שרוצה לגרש את אשתו, אומר אני אעשה כמו שעשה פ' את אשתו. הודיענו ענין זה האיסור, ובאר לנו ביאור יפה.
תשובה: כל מי שכופין לגרש את אשתו, מן הדין אינו רשאי לאסור את אשתו, שלא תנשא לכל מי שתרצה, לא בשיור, ולא בתנאי. רצוני לומר: בין ששייר בגט, ואומר לה: הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מפלוני, ובין שיאמר לה: ה"ז גיטך, ע"מ שלא תנשאי לפ'. וכ"ש בשמתנה, שלא תנשא לכל מי שראוי לה, שהרי הוא מעגנה. שהיא לא תנשא לשאינו הגון, ונמצאת עגונה כל ימיה. ואלו היה רשאי להתנות עליה, שלא תנשא לטובים, גם (עתה) [אתה] היית אומר, שיכול לאסור אותה בתנאי, אלא לכל חוץ ממני [אולי צ"ל בתנאי לכל, אלא חוץ ממני] או מוכה שחין. ואילו אפי' במקום מצות יבום, אמרו ברפ"ק דיבמות (ד ע"א): אמר רב ששת1 משום ראב"ע: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שאין חוסמין אותה, שנאמר: לא תחסום שור בדישו. וסמיך ליה: כי ישבו אחים יחדיו. וכל שאין חוסמין אותה, לומר שאין כופין אות' להתייבם לו, כופין אותו לחלוץ, כדי שלא תשב עגונה, כדמשמע בפרק מצות חליצה. ותדע לך עוד, שהרי שנינו בפרק אחרון של נדרים (צ ע"ב): ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובת'. האומרת: טמאה אני לך, שמים ביני לבינך, ונטולה אני מן היהודים. חזרו לומר: שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר, ומקלקלת על בעלה [כו']. ואם איתא, כל שאומרת: טמאה אני לך, למה מתירין אותה, משום חשש זה, דשמא עיניה נתנה באחר. תצא בגט, ובתנאי שלא תנשא אלא (יש למחוק) לפלוני או למי שאינו הגון לה. וכן במי שאומרת השמים ביני לבינך, כלומר: שאינו יכול, א"נ שאינו יורה כחץ, ורוצה להתגרש כדי שתנשא לאחר. ולעתים שהיא באה מחמת טענה, כדי שתלד בנים, ויהיו לה סיוע לעת זקנתה, כחוטרא לידה ומרא לקבורה. מה תועלת יש לה, אם יאסור אותה בתנאי שלא תנשא לכל מי שהגון לה? אלא לעולם, כל שהוא חיוב להוציאה, אינו רשאי להתנות עליה שלא תנשא לכל מי שתרצה, וכל מי שגרש כן, כופין אותו שיחזור ויגרש בגט גמור, בלא תנאי. ואפי' במי שגרש מדעתו בתנאי כן, כופין אותו לגרש בגט גמור. ומ"מ, אם נתן גט בשיור, שאמר: הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מפ'. פלוגתא דר"א ורבנן היא, בתחילת פרק המתגרש. וקי"ל כרבנן, דאמרי: אינו גט. וצריך שיחזור ויכתוב לה גט אחר גמור, בלא שיור. אבל בנותן גט בתנאי, כגון שא"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני, ה"ז גט. ואפשר דבהא, אפי' רבנן מודו דהוי גט. דהרי תנאי זה, כשאר תנאים דעלמא. וכאילו א"ל: ע"מ שתתני מאתים זוז. לפי שהגט גט גמור, ואין שיור בגט. משא"כ באומר חוץ מפלוני, שהרי הוא משייר בגט, וכל שאמר לה הכי, בתנאי, בין שאמר לה: ע"מ שלא תנשאי לפלוני, ובין שאמר לה על מנת שלא תנשאי אלא לפלוני; ה"ז גט, אלא שאינו משורת הדין, כמו שאמרנו.