תשובות הרשב"א/חלק ד/ריא
סימן ריא עריכה
שאלת: הא דאמרינן במסכת שבועות (דמ"א:): ההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי, דמסיקנא בך, אמר ליה: ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני. אתו פלוני ופלוני, ואמרו, לא היו דברים מעולם. אמר רבא: כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, א"ל ולאו אדעתיה. ופי' ר"ח ז"ל: העדים כיון דלא רמיא עלייהו, לאו אדעתייהו, והרי שכחו. וקשיא לך, מדאמרינן בכתובות (כ:) גבי התלוליות: ש"מ, האי סהדותא עד שיתין שנין, מדכר. טפי, לא מדכר. ולא היא! התם, לא רמיא עליהו, הכא רמיא עלייהו, טפי מדכר.
תשובה: התם הוא, דאע"ג דלא רמיא עליהו ממש לאסהודי, מ"מ מדכר דכורי, מי קברי התם, דכל קבר לא חדא איתתא בלחוד קברה תמן נפל, אלא טובא. ואם איתא, מידכר דכיר. וכ"ש למי שמפרש, מדכר מתי נעשה תל זה. ומיהו לא דכיר טובא, דסהדותא דעלמא הוא דלא מסירה להו לאסהודי. אבל היכא דפרע חד לחבריה, דרך מקרה באפיהו, לא רמו אנפשייהו כלל, ולא דכירי. ועוד, דהפרש יש בין מעיד: כן היה, וכן ראיתי; ובין מעיד: לא ראיתי. שאין עדים אלו מעידין בודאי שלא פרע, אלא שלא פרע ולא הוזמנו לאותה עדות. ואפשר שהיה, אלא כל שלא הוזמנו להו, לא רמיא עלייהו, ולא דכירי.