פתיחת התפריט הראשי

סימן קצחעריכה

ברישק.

אמרת: שנוהגין לשלוח יין של ישראל, ע"י כותי ממקום למקום, וקושרין פי הנאד והופכין אותו, וקושרין חוט אחר עליו, וכותבין במעט קלף כשר, או חותם, וקושרין הקלף בחוט, ומכסין אותו במעט שעוה. ונסתפק לך, שמא יש לאסור מפני שיכול להזדייף בלא טורח, וכמו מפתח שאינו חותם, מפני שיכול להזדייף.

תשובה: כל כי האי מותר, דודאי טורח הוא להתיר כל קשרים אלו, ולחזור ולקשור, ולהפך פי הנאד, ולסלק השעוה והקלף הסתום, ולקשור הקלף ולכסותו בשעוה. ואפילו נאד בדסקיא ופיו למטה, אמרו שם שהוא חותם בתוך חותם. כ"ש בכי הא. אבל מה שאמרת, שנוהגין שם היתר בכותי המטהר יינו ע"י ישראל, והכותי עצמו מביאו בחותמות אלו, זה אסור, ואפי' יש בו כמה חותמות, מפני שאינו נתפס עליו כגנב. דאפי' הכירו לזיופו, אינו חושש, דאמר להו: את שלי נסכתי. ולא סגי ליה, שיהא שם ישראל יושב ומשמר, או ממונה שאינו בא לקיצין. כדתני בשלהי פ' רבי ישמעאל (דף סא): יינו של גוי ברשותו, וישראל דר באותו חצר, מותר, אף על פי שאין מפתח וחותם בידו. בחצר אחרת אסור, ואף על פי שמפתח וחותם בידו.