תשובות הרשב"א/חלק ד/קצז
סימן קצז
עריכהמונטפישליר.
שאלת: אחד שהיה בעיר מיורקא, וגירש את אשתו שבמונטפישליר. ואשה זו, נולדה בנרבונה, ונתרבתה בעיר מרשיליא. וכתוב בגט: פלוניתא דאתיילידת במרשילייא מהו? מי חיישינן ליה, וחשבינן ליה כשינה שם עירו ושם עירה? או נאמר דטעות בעלמא הוא, כיון שנתרבתה במרשילייא? זהו תורף עיקר השאלה: אף על פי שראיתיך טורח בפירוש שינה שמו ושמה. ובכתיבת כל שום וחניכא, אי צריך אי לא צריך. וכן בגיטא דלא כתיב ביה שם עירו ושם עירה, אי מיפסיל בהכי, או לא. ואמרת: דר"נ לא תיקן כלום בשינה שם עירו ועירה, אלא בשמו ושמה. ושאין כתוב עירו ועירה איכא מאן דפסיל, ואיכא מאן דלא פסיל. והארכת בזה.1
תשובה: כל שאמרת והארכת בשינה שמו ושמה, וסיבת השינוי, אם מחמת חולי, אי מחמת אונס, לא ירדתי בזה לסוף הכונה, שאיני רואה שיש לו עסק בזה כלל. גם בחסרון כתיבת שם עירו ועירה, לא ידעתי בזה עיקר, אם יפסל בכך אם לא. שהרי כאן נכתב בשם עירם, אלא ששינה שם עירה שהיא נולדה בנרבונה, וכתב שנולדה במרשילייא. ומ"מ כדי שלא יצא דברך חלק, אני אומר כי בודאי צריך שם עירו ושם עירה, דגרסינן בפרק המביא תניין (דף יט:): ההוא גברא דעאל לבי כנישתא, שקל ספר תורה, יהב לה לדביתהו. א"ל: הא גיטיך. אמר רב יוסף: למאי ניחוש לה? אי משום מי מילין, אין2 מילין ע"ג מי מילין. אי משום כריתות דאית ביה, הא בעינא: וכתב לה; וליכא. וכ"ת דילמא אקדים יהב ליה זוזא לספרא מעיקרא, והא בעינא שמו ושמה, שם עירו ושם עירה. וא"ג דפ' כל הגט (דף כו) שנינו: הכותב טופסי גיטין, צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה; ולא קתני: ומקום עירו ועירה. רישא דמילתא נקט, ושם האיש ושם האשה, וכל מה שמציירן קאמר, דהיינו שם עירו ועירה. וביבמות (דף קטו ע"ב)3: בקלונייא מתא, אנא אידרוני נהרדעא. וכן בסוריא מתא, אנא בר חייא מהגרא4 (שם (יבמות) דק קטז ע"א). ואף אם ת"ל, דלא מעכב. וההיא דפ' המביא תניין, עיקרו משום שמו ושמה; ושם עירו ושם עירה, אגב גררא נקטיה. מ"מ, במשנה ודאי פסול. דהא קתני בפרק הזורק (דף פ): שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה, תצא מזה ומזה, כל הדרכים תלו בה. והתם על כרחנו, שם עירו ושם עירה בדוקא נקט, ולא בגררא, דשינה שמו ושמה. דהא תנן התם: היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח, תצא מזה ומזה. ואמרינן עלה בגמרא: היה במזרח, מאן? אילמא בעל, היינו שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה. וכשתקן ר"ג שיהא כותב איש פלוני, וכל שום שיש לו אפשר שג"כ תיקן במקומותיהם, שצריך להזכיר בגט המקומות שדרו בהן דירת קבע. וכך אנו נוהגים לכתוב בגט. דבירושלמי משמע, דכל השמות שנקראו לו בשום מקום, צריך שיכתוב בגט. וכן גרסינן התם (גיטין פ"ד הל"ב): כשהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל, מגליל וכתב לגרש ביהודה. אבל אם לא היה מיהודה, וכתב לגרש ביהודה, מגליל וכתב לגרש בגליל, הרי זו מגורשת. אמר רבי אילא: בתחילה הוא צריך לומר: אני פלוני שמיהודה, עם כל שם שיש לי בגליל, ואם היה שרוי במקום אחר, מגרש באיזה מקום שירצה. אמר ר' יוסא: הדא דתימא, לשעבר אבל לכתחילה, צריך למעבד כהדא דרבי אילא. א"ר אבין: אם יצא לו שם במקום אחר, צריך להזכיר שלשתן. ע"כ בירושלמי. ולפי"ז, אפשר דשם המקומות שדרו בהן, צריך לכתחילה להזכיר כלן. והנדון שלפנינו שינה שם עירה הוא, כיון שהזכירו, ולא זהו מקום שנולדו שם. ושתוף שם ילד, אינו ענין כאן לגיטין. ואין אנו משתמשין בשמות בגיטי נשים, אלא בשם הנחתו הראשונה.