פתיחת התפריט הראשי

סימן קמגעריכה

שאלת: המערות שנוהגים בעירנו לעשות תחת בתי השכנים. והם בסלע, ולא תפול לעולם מחמת חפורתם. מה (אולי צ"ל מהו) שיעכב העליון שלא יחפור תחת קרקעו? או יוכל לטעון השכן הסמוך לו: מה איכפת לך? והא אינך ירא שמא תפול קרקעות ביתך. שהוא סלע חזק, ולא יתרפה מחמת החפירה. ואם אתה רוצה לחפור למחר בור, חפרתי מהניא לך שתמצא זה חפור. ואם תתיירא שמא אחזיק בכך, עשה מחאה. וכהנהו דפרק לא יחפור.

תשובה: הדין עם בעל הקרקע העליון. שהקרקע קנוי לו מתהום ארעא. ואיך יחפרנו אחר וישתמש בעל כרחו? והטענה שטוען השכן: אם יראת שמא אחזיק, עשה מחאה, אינה טענ'. וכי יחזיק זה בקרקע, ויצטרך למחות בו? וכל הנך דפרק לא יחפור, אינו אלא בשראובן משתמש בשל עצמו, בדברים שהנזק בא מהם לקרקעו של שמעון לכשיבנה. אבל להשתמש ממש בקרקעו, לא בדא. והגע עצמך: דירתא דלא עבידא לאיתוגרי. אם עמד אחר וירד לתוכה בע"כ של בעל החצר, מי מצי א"ל: מה איכפת לך, לכשתצטרך לה, אני אצא ממנה? ואי משום חזקה, עמוד ועשה מחאה. זה ודאי דלא דינא. ואפי' למ"ד: ביתא אמות בהא מתבא1 ודבר ברור הוא זה. ולא אמרו אלא כשקדם ודר, שאינו צריך לעלות לו שכר.