תשובות רשב"א/חלק ד/סה

סימן סהעריכה

חזר עוד השואל ושאל: אף על פי שהקהל פרעו כבר למלך המס או הטסקה וסלקהו, מ"מ זכותו שהיה לו על כל אחד ואחד מן המחוייבין, נשארה לגבאין, לתבוע מכל מי שהוא חייב. ועוד: שכל שעה יש מס חדש ובקשה מחודשת. ויש למשכנו מחמת החדש, ומחמת מה שכבר נפרע המלך. שגזברין ונאמני הקהל זכו במה שהיה למלך עליהם.

תשובה: כבר אמרתי (עיין בתשובה סי' ס"ד) שאיני רואה בזה חיוב על הבן ולא על הלקוחות המוקדמים שלו, יתר ממה שיש על כלל הקהל. שאלו היה אחד חייב למלך טסקא או כרגא, המלך או הבא מחמתו רשאי למשכן כל בני במדינה עליו, מדין ערב, ולנכרים, ולמי שלא לקח ממנו בלקוחות. וכן על המס, אם אתה עושה המס ככרגא. אבל שיהיו הבנים והלקוחות המוקדמות מתמשכנין עליו יתר משאר בני המדינ', כלל כלל (נראה שצ"ל: וכלל) לא. ואפי' אם היה אותו הסרבן דר במקו' אחר, אין בני עירו מתמשכנים עליו מחמת המס. ואף על פי שהיו מתמשכנים על הכרגא ועל הטסקא. שכבר נהגו הקהלות: לפסוק על כל אחד ואחד על כל מה שיש לו. ואין אחד אחראי וערב על כל אחד ואחד. אלא מי שיש לו יפרע. ומי שאין לו, או שירד מנכסיו בין הטלת המס והגבייה, פטור. והפסידו הציבור בכלל. וכן במסרב ויש לו. ועל דעת כן פרעו הציבור למלך: שלא יהיו חוזרין וגובים מאחד על אחד.