תשובות הרשב"א/חלק ד/סד
סימן סד עריכה
שאלת: בהא דאמרינן בפ' הגוזל (קי"ג ע"ב): בר מתא אבר מתא מיעב'. אם נוהג היו ביננו: שהממוני' על המס יהא רשות בידם למשכן את בנו של מי שעומד בכפרים, והוא מורד בענין המס, וגוזל אותו. אם הדין לגבו' מבנו היושב בינינו: מטלטלים שהיו משל אביו. אף על פי שהיום הם של בנו מחמת מכר ומתנה או משכון. גם מאחר שיש לקהל עליו שט"ח בהקנאת מטלטלים מוקדם?
תשובה: איני רואה שיהיה עסק לההיא דפ' הגוזל (קי"ג:) לנדון שלפנינו. דהתם: כל בני המדינה מתמשכנין על כל אחד ואחד מבני המדינה בערכין, על הכרגא ועל הטסקא. שכך דעת המלך: שכל בני המדינה יהיו אחראין זה ע"ז, אם ירצו לישב בארצו. ולא הבנים בלבד, ולא מי שיקנה נכסים בלבד. אלא הנכרים כבנים, דד"ד (דינא דמלכותא דינא) כן הוא. אבל כאן שהנאמנים יגבו מן הנכרים חלקו, בשביל שלא פרע, זה אינו בכלל דין זה. ואלו יהיה חייב למלך כלום, שימשכן המלך כל הציבור מחמת חלקו של זה, ולומר: שהמסין ככרגא (אולי צריכים להוסיף ניחא) אף על פי שיש לחלק. אבל הנאמני' שגובין מחמת בית מה שהם חייבים, אינו בכלל זה. והגע עצמך: אם קודם לכן מכר ביתו או שדהו לאחר, התאמר: שיגבו הנאמנים מן הלקוחות המסים שבאו לאח' מכאן? ואלו קדם המס למכר זה, היה באפשר, וכן נהגו. אבל כשמכר ואח"ך (ואח"כ) נתחייב במס, זה אינו. ומה לי בנו ומ"ל (ומה לי) אחר? ומיהו, אם היו לו קרקעות ממושכנים ביד אחר, בזה אפשר; ולא מצד אותו דין, אלא שכל גוף הנכסים של זה, ולא לוה עליהם כדי דמיהם; שהממונים גובים מהם. וכן ראיתי הסכמת הקהלות ומנהגם. ובלבד שיהא זכות בעל המשכונה קיים כנגד מעותיו. ומדרך המנהג אני אומר כן, ולא מן הדין.