פתיחת התפריט הראשי

תשובה קכדעריכה

עוד שאלת בענין שכונת בית הקברות שיש מקומות שנהגו לקבור הכהנים על הגבול כדי שאם הותר לו בכניסה תהא מותר לו ביציאה כי אולי יש לחוש אולי יצא בארוכה ואף על פי שיש בדבר זה סברות אי שרי ליה כולי יומא לטמויי -- מכל מקום זה מנהג בעבור קרובי הכהנים. אבל שלא לקבור כהן שמת בתוך מתי ישראל אינו לא מטעם מנהג ולא מטעם שום אסור. רבך נר"ו אמר לך שהרב רבי פרץ הכהן ז"ל קברו אותו בתוך בית הקברות ולא שלחו אותו אל הגבול.


תשובה:    דבר פשוט הוא זה ואין צריך לפנים ולמה לא יקברו הכהן בתוך מתי ישראל? אם מפני הטומאה הא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר במסכת נדה פרק האשה שהיא עושה צרכיה "מאי דכתיב "במתים חפשי" כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות". ואין אנו מוזהרין עליו מלקוברו בתכריכי כלאים. ודלא כרב אמי דאסר לקברו בכלאים כמו שאנו מוזהרין על הקטנים מדכתיב "לא תאכלום" קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים כדאיתא התם.

ועוד שהוא עצמו טמא טומאה חמורה שאין למעלה הימנה, שהנוגע בו אב הטומאה ואי אפשר בו להוסיף טומאה על טומאתו. ובכיוצא בזה אף החיים הקרובים מותרין להטמא לאחר עמו כל שאינו מוסיף טומאה על טומאתו שזה כשפירש דאז מ???? טומאה כשנוגע במת אחר משום טומאה בחבורין.

ואם מפני מעלת הכהונה שיהיו להם קברות מיוחדות -- זה לא שמענו אלא שאין קוברין רשע אצל צדיק כמו שאמרו בפרק נגמר הדין בהרוגי בית דין שאין קוברין אותן בקברות אבותיהם אלא שתי קברות מתקינין להם, אחת לנסקלין ולנשרפין ואחת לנהרגין ולנחנקין. ואמרינן בגמרא "וכל כך למה? לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק. ואמר רבי חמא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק? שנאמר "ויהי הם קוברים איש וכולי. וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל".

וכתב הרמב"ן ז"ל שכמו כן צדיק וכשר בינוני אין קוברין אותו אצל חסיד מופלג דאמרינן "כי נח נפשיה דרב הונא ואסקוה לארץ ישראל אמרינן היכא נינחיה נינחיה גבי רבי חייא דרב הונא ריבץ תורה בישראל ורבי חייא ריבץ תורה בישראל". ובההוא צורבא מרבנן אמרי עיילוה למערתא דחסידי ולא קבלוה, למערתא דדייני וקבלוה דעבד כרבי אלעאי וכולי.

ולכן איני רואה שיהיה שום טעם להצריך לקבור כהן על הגבול אם לא מחמת הכהנים הקוברים שלא יטמאו אחר שפירשו מלקוברו. ומה שהעיד רבך נ"ר תא חזי מאן גברא רבא מסהיד עלה וכן אני מעיד שכך היה מעשה.