פתיחת התפריט הראשי

תשובה מבעריכה

עוד לו על זה הענין

גביר י"א . מה שאתה חוכך במ"ש בתשובתי ששמעון נאמן בטענתו ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת ונפלאת על זה שהרי הר"ם ז"ל כתב (בפרק ב' מהלכות נערה בתולה) וז"ל:

אנסת אותי או פתית אותי והוא אומר לא היו דברים מעולם -- הרי זה נשבע שבועת היסת שאלו הודה היה משלם לה בשת ופגם וצער על פי עצמו

ואם כן אמאי לא נזקקנו לשמעון לישבע שבועת היסת שאלו הודה הי' זה בנו ודאי לירשו וליטפל בו. עד כאן דבריך.

ולו עיינת בדברי לא היה לך להתעסק בזה כלל דלענין חיוב בשת ופגם הוא חייב שבועת היסת כיון שאם הודה היה חייב והרי זה כשאר הטענות שבין טוען לנטען אבל לענין הבן אם הוא בנו אם לאו אין כאן שבועה כלל שהתורה האמינתו ואף אם היה מודה שמעון שבא עליה עדיין היה נאמן לומר אין זה בני שהרי אפילו באשה היושבת תחת בעלה ומשמשתו ויש לו בנים והיו מוחזקין שהם שלו נאמן הוא לומר זה בני וזה אינו בני שהתורה האמינ' אותו מדכתיב "יכיר" וכמ"ש זה בארוכה בתשובה.

עוד כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' נחלות) וז"ל:

אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בנו ולא יירשנו ויראה לי שאפילו היו לאותו בן בנים אף על פי שאין נאמן עליו לומר אינו בני לענין יוחסין ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו, נאמן הוא לענין ירושה ולא יירשנו. עכ"ל.

והרי זה מבואר. וכיון שהאמינתו תורה שאינו בנו הדבר פשוט שאינו חייב ליטפל בו וגם שאין כאן שבועת היסת שאם היינו מחייבין אותו היסת הרי הוא כשאר כופר בכל מה הועיל מה שהאמינתו תורה. ועוד יש טעם אחר לפוטרו מהיסת לפי שזה זכות העובר לאחר שיולד ולא זכות האשה ואין טענת ברי של אשה תועיל כלום לזכות הולד וטענת הולד אינה אלא ספק ואין נשבעין היסת על טענת ספק וזה לשון הר"ם ז"ל (פ"א מהל' טוען ונטען):

אין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי אבל על הספק פטור. כיצד כמדומה ליה שיש לי אצלך מאה זוז או שאמר מנה שהלויתיך כמדו' לי שלא פרענתי. אמר לי אבא שיש לי אצלך מנה. דבר פלוני נגנב לי מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו וחשבתי מעותי ומצאתי חסר שמא את הטעית בחשבון והנתבע אומר אין לך בידי כלום. הרי זה פטור אף משבועת היסת. וכן כל כיוצא בזה. עכ"ל.

ואף אם היינו אומרים ששמעון חייב