תשובות ריב"ש/מג
מיורקה לרבי משה בן עמאר י"א
שאלת וזה לשונך:
מה הדין בענין גט אחד שבא לכאן לאנוסה אחת ובו כתוב כך אנא דלמא"ב דמתקרי יוסף ב"ר פ' וכל שום אחרן וחניכא וכו' והאשה היא זקוקה ליבם ומת בעלה אחר שהגיע גט זה לידה יבאר לנו רבינו מה צריכה לעשות והיבם אינו בעיר והשעה דחוקה עד כאן לשונך:
תשובה: לא בארת מה נסתפק לך בגט זה. כי לפי לשון השאל' נרא' שהבעל שלחו לה ע"י על ידי שלוחו ואז צריך שיגיע הגט ליד' לידה, ואם הגיע ליד' מיד השליח בפני ב"ד בית דין ואמר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם, כמו שצריך לפי הדין הרי היא מגורשת גמור', וכשמת הבעל אחר המעש' הזה אינה זקוק' ליבם כלל ואינ' צריכה לדבר רק שיעשו לה מעש' ב"ד שהגיע לידה קודם מיתת הבעל למען לא יספקו בזה אם תלך לארץ אחרת ותוכל להנשא שם.
ואם הי' שנתנו לה השליח ולא אמר בפ"נ בפני נכתב ובפ"נ ובפני נחתם, אז מלבד זה צריך שיתקיים הגט בחותמיו כדתניא (גיטין ה.) "המביא גט ממ"ה נתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ אם נתקיים בחותמיו כשר" הא לא הוצרכו לומ' בפ"נ ובפ"נ להחמיר עלי' כלומר שאף כשיש עידי קיום יהא צריך עוד לומר בפ"נ ובפ"נ, אלא להקל עליה שלא תזקק לעידי קיום אבל אם נתקיים הגט בחותמיו א"צ אינו צריך לומר בפ"נ ובפ"נ.
והתקנה שהזכירו בגמרא בברייתא "המביא גט ממ"ה נתנו לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ וכו', כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ" זאת התקנה אין לה מקום בכאן דכיון שמת הבעל בטל השליחות ומעתה אין השליח נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ (אה"ע סי' קמ"ב ס"ח:).
אבל הספק שיש בזה הוא מפני שכתוב בגט שם הבעל של גיות עקרי ושם של יהדות בלשון דמתקרי. והי' ראוי שיכתוב שם יהדות עקרי שהוא הראשון והמשובח ושם של גיות בלשון דמתקרי, או שלא יכתוב כלל שם של גיות בפירוש, והיה נכלל בלשון וכל שום אחרן וחניכא. שהרי גם בב' שמות של יהדות שרגיל באחד יותר מן האחר יש לו לכתוב הרגיל בפירוש, והשני כוללו בלשון וכל שום כדאמרי' (בפ' השולח ל"ד:) "ההיא דהוו קרו לה רובא מרים, ופורתא שרה, אמרי נהרדעא: "מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה""
והסכימו רבים מן הגדולים ז"ל, ומהם הר"ם ז"ל, והרמ"ה ז"ל, שאם שינה פסול.
אלא שיש לומר דהתם הוא שאין כותב השם העקרי בפירוש אלא כותב השם הטפל בפירוש והעקרי כולל סתם בלשון וכל שום דאית לי ולזה הוא פסול שאין נכר מתוך הגט שיהי', זה אבל בנדון זה ששני השמות כתובים בגט בפירוש אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה.
וכן כתבו הרמ"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל בההיא דרובא מרים, דאפילו שרה דמתקריא מרים כשר אפי' לכתחלה. ולא פסלו אלא בשכולל מרים שהוא השם העקרי בלשון וכל שום. וגם כתב שפירש בההיא דמרים שצריך לכתוב מרים דמתקריא שרה ולא שרה דמתקריא מרים מודה הוא דבדיעבד כשר.
וכן נמי יש לומר במומר שכל שכתוב שניהם בפירוש כשר בדיעבד וגדולה מזו שנינו בתוספתא: גר ששנה שמו לשם גיות כשר וכן אתה אומר בגיורת אע"פ שלא הזכיר כלל שם יהדות אלא שכללו בלשון וכל שום כתקנתא דר"ג כשר בדיעבד אע"ג דלכתחלה היה לו להזכיר שם יהדות המעולה בפירוש ולכלול שם גיות הגרוע בלשון וכל שום וכן מומר יש לו לכתוב לכתחלה שם יהדות ולכלול שם של גיות בלשון וכל שום ואם שינה וכתב שם של גיות בפירוש וכלל שם של יהדות בלשון וכל שום פסול ( רמ"א אה"ע סי' קכ"ט ס"ה:) ומה שבגר כשר בדיעבד היינו מפני שהשם ההוא היה מוחזק בו ראשון אבל כשכותב שני השמות בפירוש בין שהזכיר שם של יהדות ראשון בין שהזכירו אחרון בלשון דמתקרי כשר לדעת ר"ת ז"ל בדיעבד ולדע' הרמ"ה והרמב"ן ז"ל אפילו לכתחלה *( מחבר שם ס"ב:) ומ"ש ר"ת ז"ל בתשו' חלילה מלהזכיר שם גיות בתורת משה וישראל היינו לפי שנשאל במומר שגרש את אשתו בשם יהדות ולא נזכר בגט שם של גיות והיו נוהגין על פיו לכתוב גם השם הטפל בפירוש בלשון דמתקרי והוא ז"ל השיב דלגבי שם של גיות אין צריך להזכירו כלל דדי בשם יהדות דלא גרע שם יהדות מכתב חניכתו דכשר כדתנן (בפ' המגרש פז:) ופירש בערוך אע"פ שלא כתב שם המובהק והיינו בדיעבד ולא אמרו בהיו לו שני שמות בעיר אחת שיהא צריך לכתוב שניהם אלא כשיש לו שם אחד ביהוד' ושם אחר בגליל ואין ביהוד' מכירין בשם של גליל ולא בגליל בשם של יהוד' ויאמרו שלא גירש אבל כל שהוחזק בשני שמות בעיר אחת די באחד ואפי' בחניכא אמנם לכתחלה צריך שניהם בפירוש והיינו ההיא דרובא מרים ופורת' שרה לפי פירושו ולכתחלה אתמר ומי שמפרש ההיא דתנן (בפ' המגרש פז:) וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושק דקאי אחניכא דאלמא אפילו לכתחלה די בחניכא וא"צ לומר עקר השם יש לומר דמיירי בחניכא שמזכירין אותה בכל מקום והכל קורין אותו בשם זה אלא כשחותם בשטר או שקורא בתור' קורין אותו בשם המובהק להכי סגי בשום החניכא לחוד ומהאי טעמא נמי מומר א"צ לכתוב אלא שם יהדות בגט שהוא עיקר וכל ישראל קורין אותו בשם הזה ואף אם לא כתב וכל שום וחניכא אלא שנהגו לכתבו בכל הגיטין אמנם כל שכתב שניהם כגון בנדון זה לא גרע. עוד הי' אפשר לומר שכיון שהמלכות מקפדת שלא להזכיר המומר בשם יהדות כי אם בשם גיות ומענישין על זה ובעונותינו רבו שם המומרי' ובהם דילטורין ומגידין בעלטה להעליל היהודים והסופר והעדים יראים לנפשם מלכתוב בשטר שם יהדות בעקר וגם המומר עצמו אם כן אפשר לומר ששם גיות עקרי ודי לכלול שם יהדות בלשון וכל שום וכבר מצינו שחשו חכמים למה שהמלכות מקפדת ותקנו משום שלום מלכות לכתוב זמן הגט למלכות המולך בעיר שנכתב בו הגט ואם מלכות פרס מולכת והוא כתב בגט הזמן למלכות רומי או מדי או יון פסול וכן לבנין הבית או לחורבן הבית שמקפידים גם בזה ואמרי שבחייהו קמדכרי כדאיתא בפרק הזורק (גיטין פ.) ואצ"ל שמקפידין בזה שהוא כנגד אמונתם ולזה אפשר לומר שיש לכתוב שם גיות עקרי אפילו לכתחלה מפני אימת מלכות ולכלול שם יהדות בלשון וכל שום וחניכא אא"כ נכתב במקום שאין סכנה בדבר וכשהור' ר"ת ז"ל לדורו ולמקומו בדברים כאלה אין לך אלא מקומן ושעתן: