פתיחת התפריט הראשי

תשובה להעריכה

עוד שאלת אם המפטיר הקורא בתורה שהוא חובת היום כמו בראשי חדשים ופרשיות והמועדים אם צריך שיהיה גדול.

תשובה:    כ"כ בספר המנהיג בשם רבינו תם שביום שיש בו שני ספרים שהמפטיר קורא במה שהוא חובה ליום אין מפטירין בו בקטן אף על גב דקיימא לן דאפילו קטן עולה למנין שבעה מכל מקום נראה דמה שהוא חובה ליום שאין קורא בספר ההור אלא אחד דצריך שיהיה גדול אלא שלמנין ז' עולה קטן כשהאחרים גדולים. אבל כולם קטנים, לא. וז"ל הברייתא מגילה כג. "הכל עולין למנין ז' ואפילו אשה ואפילו קטן וכו'" ולא קתני "אפילו נשים ואפילו קטנים"‏[1]. וכ"כ זה הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות ואם כן במה שקורא אחד לבדו שהוא חובה ליום צריך להפטיר בגדול ואם המפטיר קטן יקרא גדול בספר ההוא אותה פרשה ואחר כך יחזור ויקרא אותה הקטן משום כבוד התורה‏[2]. וכ"כ בספר המנהיג כיוצא בזה. זהו המנהג היפה שראוי לנהוג.

אבל באלו הארצות אינם מדקדקים בזה ואינם שומעים למי שירצה לשנות מנהגם ואפשר שמפני שנהגו למכור ההפטרות למי שמעלה בה בדמים והם קונים אותה בעד קטניהם להרגילם ואם לא יתכבדו בהפטרות המועדים לא יתנו בה פרוטה, לזה לא ישנו מנהגם בשום פנים וכל המשנה ידו על התחתונה כי כולם יקומו כנגדו. אין צריך לומר אם יהיה שם איזה יודע ספר יחזיק בידם לקיים המנהג אף אם אינו גדול בחכמה.

וראה מה קרה לי בכאן אני ידעתי כי כל הנשים ממיורקה נהגו לחוף ראשן בנתר שקורין קליד"ה בשעת טבילה וזהו אסור כמו שמוזכר בפרק אחרון מנדה (דף סו:) אשה לא תחוף ראשה לא בנתר ולא באהל. וכן הוא בספר תורת הבית וכן לכל המחברים ז"ל, וכן נהגו בארצנו שלא לחוף ראשון אלא במים חמין לבד. וכאשר הוגד לי מנהג הנשים הללו אמרתי לחזן לאמר לאשתו שתזהיר מזה בהצנע הנשים הבאות לטבול והיה הדבר קשה בעיניהם וקצת מקרובות רבי דוראן שאלו אליו על זה ואמר להן אדרבה אין טבילה בזולת הקלי"דה כי הוא מנקה הראש הרבה ושאין פי' נתר קליד"ה כי רז"ל הזכירו כלי נתר ומקלי"דה אין עושין כלים וכשמעי אמרתי מפורסם הוא כי לעז נתר הוא קלי"דה לכל מפרשי המקרא והגאון רב סעדיה ז"ל בשרח(?) תרגם "אם תכבסי בנתר" אין גסלת באל טפל שהוא קלידה, וכן בספרי הרפואה. ואם אין עושין כלים בזאת הארץ ליקרתו והעפר בחנם הנה אפשר שבמקום מוצאו עושין ממנו. וכן הזכירו חז"ל כלי גללים ואין עושים ממנו כלים בזאת הארץ. ואחר כך שמעתי כי בטונ"ס עושין כלים מקלי"דה הנקרא בערבי טפל לפי שבהם מתקררים המים הרבה וכי ראיתי כי הנשים שומעין להקל מה שלא היה ראוי להן בענין זה משכתי ידי שלא יאמרו כי אני מוציא לעז במנהג טבילתן וצויתי בביתי ולקרובותי השומעים לקולי ומאזינות אמרתי לעשות כראוי ואני מקיים בזה מה שאמרו ז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ר' אבא אמר חובה הוא שנאמר "אל תוכח לץ פן ישנאך".

  1. ^ רמ"א או"ח סימן רפב סעיף ג
  2. ^ המחבר שם ס"ב