פתיחת התפריט הראשי

תשובה לעריכה

בגאיה לותיק רבי שם טוב הלוי י"א

שאלת על מעשה שהיה כי יהודי היה מתפלל על ראש הבימה ביום שבת וכשהיה גולל ספר תורה בתוך התיק נקרע הספר תורה מן הגליון שלמטה במקום התפירה ונכנס הקרע בתוך הדף ולקח כמו ו' או ז' שטין כמין קשת ועבר כל הדף עד הדף האחר ונסתפק לך אם מותר לתקנו כי ראית בהלכות ספר תורה לר"מ ז"ל שכתב ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך ב' שיטות יתפור. בתוך שלש לא יתפור. במה דברים אמורים בישן שאין עפצו ניכר אבל אם ניכר הגויל שהוא עפוץ תופר אפילו קרע הבא בתוך שלש. נראה מדבריו שאפילו בגויל שעפוצו ניכר אין לו תקנה בתפירה ביתר משלש כמו בישן בתוך שלש. ותמהת למה אחר שהגויל חדש וחזק ויוכל לסבול התפירה למה לא יתפור? מה לי ג' מה לי ד'? אלא אם כן יאמר שבתוך ב' או ג' יוכל להזהר בתפירה שלא תחסר אות או שלא תשתנה צורת האותיות וביותר משלשה לא יוכל.

תשובה:    לשון הגמרא (בפרק הקומץ רבה לא:) הוא זה: קרע הבא בב' שטין יתפור. בשלש לא יתפור. אמר ליה רב זוטי לרב אשי הכי אמר ר' ירמיה מדפתי משמיה דרבא הא דאמרת בשלש לא יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה. ולא עתיקתא עתיקתא ממש אלא הא דעפיצן הא דלא עפיצן. והני מילי בגידין אבל בגרדין לא. בעי רב יהודה בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי? תיקו. עד כא בגמרא. ואף על פי שמלשון הגמרא שאמר אבל חדתא לית לן בה היה אפשר לפרש דלית לן בה כלל ואפילו למעלה משלש יתפור דליכא קפידא בחדתא אבל אין סברא לומר כן אלא כמו שיש חילוק בעתיקתא בין שנים לג' כך יש חילוק בחדתתא בין ג' לד'. וכן נראה מלשון הר"ם ז"ל שכתב תופר ואפילו קרע הבא בתוך ג', ומינה הא ביתר משלש לא, כדאמרינן (בפרק היה קורא טו.) גבי מים לתפלה והני מילי לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר. ומסיים בה: מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר. וכן בפרק מי שמת (בבא בתרא קמו, א) דתנן גבי סבלונות אכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין אלו נגבין ואמרינן בגמרא אמר רבה לא שנו אלא בדינר אבל פחות מדינר הרי אלו נגבין ואקשינן פשיטא דינר תנן ושני לה דאלמא כל כי האי לישנא דוקא הוא. וכן נראה מלשון רש"י שפירש במאי דבעי בגמרא בין דף לדף אם נקרע עד כנגד הכתב שאלו היה בכתב היה יותר משלשה שיטין ומדקאמר יותר מג' שיטין נראה אפילו בחדתתא בנקרע בכתב ביותר משלשה שיטין לא יתפור דאי בחדתתא לעולם יתפור וכי בעי בגמרא בין דף לדף מיירי בעתיקתא הוה ליה לרש"י ז"ל לומר ביותר משני שיטין.

ומה שתמהת מה טעם לחלק בין שלשה ליותר מג' כיון שהגויל חדש וחזק וסובל התפירה ואמרת שביותר מג' שטין תשתנה צורת האותיות -- לא מן השם הוא זה, דלעולם כל שתשתנה צורת האותיות אפילו בתוך שנים לא יתפור. ועוד שאם הטעם מפני צורת האותיות מאי בעינן בגמרא בין דף לדף? פשיטא דיתפור דהא ליכא שנוי צורת האותיות! ואיך עלתה הבעיא בתיקו? אלא הטעם הוא שכל שהתפירה גדולה אין זה הדר ונתנו חכמים שיעור לחדש שניכר עפצו שלש שטין בתוך הכתב והישן שני שטין לפי שהקריעה בישן יותר מגונה שנראה שהוא מחמת רקבון. וכן פירש רש"י ז"ל עתיקתא קלף ישן ומגניא ביה קריעה.