פתיחת התפריט הראשי

תשובה כטעריכה

עוד כתבת שהוסיף לאסור הכסתות הנקראים מטלאפ"ש שהמכסה שלהם הוא מבגד פשתן והם ממולאים צמר כנהוג כי אמר להם שהם שעטנז אחד שהם תפורין יחד ונפלאת עליו כי בין לפי' רש"י ז"ל בשעטנז בין לפירוש רבינו תם ז"ל אין באלו כלאים דאורייתא וכל שאין בהם כלאים דאורייתא אלא דרבנן לא גזרו עליו אלא ברכין אבל בקשין מותרין אפילו בהעלאה והיינו נמטא גמדא דגרש דאמרינן בפרקא קמא דביצה (דף טו.) דשריא ולגמרי משמע היינו משום דאין הלבדין אסורין אלא מדרבנן וכנרש היו עושין אותן קשים ומה ששנינו (משנה, כלאים ט, ב) הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן ר"ל שהם בעצמם יהיו כלאים לא שיחשבו כלאים על הצמר שבתוכם.

תשובה:    כל מה שאמרת יפה אמרת דההיא דכרים וכסתות אין בהם כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם הם עצמם שעטנז ולפי מפני הצמר שבתוכם דההיא בריקנין מיירי וכן מבואר בירושלמי דגרסינן התם עלה דההיא הד"ת מותר בריקן אבל לא במלא בנתון ע"ג משטח אבל בנתון ע"ג מטה אפילו ריקן אסור, עד כאן. והטעם הוא לפי שכשהוא ריקן ומוצע ע"ג קרקע אין כאן העלאה ואם מתני' ברכין צ"ל שהוא כלאים דרבנן ואם מתני' בקשין אפילו יהיו שעטנז דאורייתא שלא גזרו בהצעה דקשין שמא תכרך נימא על בשרו כדאמרינן ביומא (פרק בא לו סט.) גבי בגדי כהונה ופרחי כהונה מקפלין אותן ומניחים אותן תחת ראשיהן ופריך ותפוק ליה משום כלאים ואוקמא רב אשי משום דקשין הן ואף על גב דבגדי כהונה כלאים דאורייתא הם כדאיתא בפרק קמא דערכין (דף ג:) ובמנחות פרק התכלת (דף מג:) אפילו הכי כיון דהצעה אינה אסורה אלא מדרבנן בקשין לא גזרו שמא תכרך נימא על בשרו ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן אבל במלאים אסור לישב או לשכב עליהן לפי שהן שוקעין כשאדם יושב עליהן והצדדין עולין מכאן ומכאן ויש כאן העלאה וכן נמי בריקן אם הוצע על המטה ולזה הוא מבואר דמתניתין דהכרים והכסתות מחמת עצמן שהן כלאים דאורייתא אסרום בהעלאה או בהצעה בבשרו נוגע בהן לא מפני הצמר הניתן בתוכם דהא ריקנין נינהו ולכן המטלאפ"ש כל שאין בעצמם כלאים אינן אסורין מחמת הצמר שבתוכן ומותרין אפילו בבשרו נוגע בהן או בהעלאה ואפילו היה הצמר שוע או טווי ונוז לפי שאין התפירה מחברת הצמר עם הבגד פשתן כל שאפשר להוציא הצמר בזולת קריעת התפירה ואף על פי שתפור סביביו לפי שאין זה אלא כנותן צמר בשק של פשתן ותופר את פיו. וכ"כ בספר יו"ד וז"ל מכסה של פשתן ובו צמר מותר שאין התפירה מחברת יחד הפשתים והצמר שהרי יכול להוציא כל הצמר והתפירה נשארת קיימת אף על פי שתופר כל סביביו ואינו יכול להוציא הצמר הוי כשק של פשתים שממלאו צמר ותופר את פיו שאין בו משום כלאים. עד כאן. וכיוצא בזה כתוב בספר עמודי גולה.

זהו מה שנראה לי ואין להאריך יותר כי אין הפנאי מסכים.
וחתמתי שמי אחר דרישת שלומך נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה.