תשובות ריב"ש/יח
תשובה יח
עריכהעוד לו על הענין הנזכר
הגיעני כתבך האח י"א נכתב בתלמאן ט"ו תמוז, ועל שאמרת כי אני דמיתי היונא בשיירא למפליג בים בין לפירוש הרי"ף והר"ם ז"ל בין לפירוש בעל המאור ז"ל -- אינו כן, שהרי תחלת תשובתי הוא דבר זה מתורת הריא"ף ז"ל והר"ם ז"ל לא למדנו אלא מתורת הרב בעל המאור למדנו והכונה היא כי לפי פירוש הריא"ף והר"ם ז"ל שפרשוה מפני עונג שבת מיירי כגון שאין לאסור מפני המלאכה כגון שהספינה של עובד כוכבים ומלחים עובדי כוכבים ורוב המפליגין בה עובדי כוכבים ואף על פי כן יש לאסור מפני עונג שבת להפליג בספינה ואף אם לא יעשו בה מלאכה כלל.
וכבר כתבתי שעל פי פירוש בעל המאור ז"ל נהגו עתה להפליג שלא חשש לעונג שבת בזה אלא מפני חלול שבת מהמלאכה וכל שאין הישראל עושה מלאכה וגם לא העובדי כוכבים בעבורו (כגון שרוב הספינה עובדי כוכבים) -- מותר. אבל לפירוש הריא"ף ז"ל והר"ם ז"ל היה אסור מפני עונג שבת. אם כן המנהג אינו מסכים לפירושם. ואין ספק שאם לא היה ביוצא בשיירא חילול שבת אם מפני עשיית מלאכה או הליכת חוץ לתחום או רכיבת גמלים לא היה אסור מפני עונג שבת שלא אמרו זה אלא במפליג בים משום דכל שלשה ימים הויא להו שינוי וסת מפני נענוע הספינה כדכתיב "יחוגו וינועו כשכור". וכן בההיא דאין צרין משום פחדא דלבא כמ"ש זה בהלכות. גם כתב הר"ם ז"ל בתשובה שאין לאסור מטעם זה אלא בימים המלוחים שמעוררים הגוף ויקרה מהן הצער והבלבול והקיא, ולא בשאר נהרות. ואם כן ביוצא בשיירא אין לאסור מטעם עונג שבת כל שאין בו חילול שבת מצד אחר. וכשיש בו חילול שבת מצד אחר מפירוש הריא"ף והר"ם לא למדנו דבר זה. אבל לפי פירוש בעל המאור שפירש טעם האיסור מפני שעתידים לחלל בו את השבת מפני הסכנה -- גם כן י"ל כן במפריש למדברות וכל מקום סכנה שעתיד לחלל בו את השבת כמ"ש זה בעל המאור ז"ל עצמו. ואין ספק שהיהודים ההולכים במדברות עם אורחת ישמעאלים צריכים הם לחלל את השבת. וכן בא בשאלתך בראשונה שהרי הם צריכים ללכת בשבת חוץ לתחום ממקום שקדש עליהם היום, בין שהולכים ברגליהם בין שרוכבים על גבי במהה, שהרי מה שאסרו חכמים לרכוב על גבי בהמה בשבת פירשו בפרק בתרא דביצה (דף לו:) הטעם גזירה שמא ילך חוץ לתחום למאן דאמר תחומין דאורייתא, ולמאן דאמר תחומין דרבנן (וקיימא לן הכי) וליכא למגזר רכיבת הבהמה אטו תחומין (דהויא גזרה לגזרה) -- פירשו הטעם שמא יחתוך זמורה. ואם כן בכל ענין איכא אסורא אם ילך חוץ לתחום. ולדעת הר"ם ז"ל דחוץ לג' פרסאות הוי דאורייתא איכא איסורא דאורייתא אם ילך חוץ לג' פרסאות בין ברגליו בין על גבי בהמה. ולכולי עלמא איכא אסורא דרבנן לכל הפחות אם ילך חוץ לאלפים אמה ברגליו ועל גבי בהמה אפילו לרכוב או לישב או לסמוך עליה או על צדיה אסור. ואף על פי שאין בסמיכה משום שמא יחתוך זמורה -- חכמים ז"ל גזרו בכלל שלא להשתמש בבעלי חיים ולא חלקו בין בהמה לבהמה, וכן שלא להשתמש באילן כלל ואפילו לעלות עליו מבעוד יום כדי לישב עליו בשבת אסור כמו שמבואר בפרק בתרא דשבת ובפרק בתרא דערובין (דף ק.) וכמ"ש זה הר"ם ז"ל (בפרק כא מהל' שבת).
והברייתא שהבאת מן הירושלמי דקתני התם "אין מפליגים בים הגדול לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת. בית שמאי אומרים אף בד' ובית הלל מתירין". ודקדקת דבית הלל מתירין אף בערב שבת דאי ברביעי דוקא היינו תנא קמא כמו שכתב זה הרא"ש ז"ל בתוספות ערובין -- הא ליתא. דברייתא הכי קאמר: בערב שבת ובחמישי אסור לכולי עלמא, ברביעי מחלוקת בית שמאי ובית הלל. וכן כתב הרשב"א דבית הלל דירושלמי לא התירו אלא ברביעי ופי' פחות מג' ימים הנזכרים בגמרא דילן דהיינו חמישי וערב שבת אבל רביעי מותר. אבל הראב"ד ז"ל כתב שאין לסמוך על הברייתא ההיא שבירושלמי מפני שהיא חולקת על הברייתא שהובאה בגמרא דילן לפי שהוא מסכים לפירוש בעל המאור דכל ג' ימים דמיקרו קמי שבתא אסורין.
ומה שאמרת דכיון דבית הלל מתירין עם השמש גם כן מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת ואף אם ילך חוץ לתחום בשבת לאו מידי קא עביד -- הא ליתא, דבית הלל לא התירו אלא במלאכה הנעשית מאליה כגון פותקין מים לגינה ומניחין מוגמר תחת הכלים ופורשין מצודות שהוא אינו עושה דבר ביום השבת, אבל בכאן שהוא יוצא מתחומו ביום השבת אסור אם היתה הספינה גוששת למטה מי' טפחים דאיכא איסור תחומין.
ורבינו תם ז"ל כך פירשה לההיא דאין מפליגין פחות משלשה ימים קודם השבת בספינה גוששת ומשום איסור תחומין והריא"ף ז"ל הקשה עליו דאם כן אפילו קודם לג' ימים היה אסור. ועוד הקשה עליו כמ"ש בהלכות. אלא ודאי בספינה גדולה היא דמהלכת למעלה מי' טפחים וליכא משום אסור תחומין דאין תחומין למעלה מעשרה. ואף על גב דבפר' מי שהוציאוהו (דף מג.) היא בעיא ולא איפשיטא -- כיון דתחומין דרבנן אזלינן לקולא. ואפילו לר"ם ז"ל דאית ליה דתחומין דשלש פרסאות דאורייתא -- באר הוא ז"ל בתשובה דבימים ובנהרות ובכרמלית אין שום תחומין בהם דאורייתא.
וכן אם הגוים היו עושין במלאכה הספינה בשביל ישראל יש איסור בדבר שיהנה ישראל בשבת באותה מלאכה ואף על פי שהתירו בית הלל לתת כלים לכוס ערב שבת והגוי מכבס אותן בשבת מכל מקום אין הישראל נהנה באותו מלאכה באותה שבת. אבל בכאן אסור אף ג' ימים קודם לכן. ואין צריך לומר אם היה צריך הישראל לעשות הוא מלאכה בעצמו או אם המלחים הם ישראלים שהיה אסור לכנס בה אלא שכיון שלא תעשה המלאכה אלא מפני הסכנה התירו לכנס בה ואפילו בכולה ישראלים אבל לא בפחות מג' ימים קודם השבת[1].
ומה שנהגו להקל הוא מפני שרוב אנשי הספינה כותים ומותר למעט ישראלים שבה ליהנות באותה מלאכה שעושין בשבת. ומה שהבאת ראיה מהרשב"ם ז"ל שהתיר ליכנס בספינה אפילו ביום שבת ואף על פי שהספינה מוליכתו בשבת חוץ לתחום דאיהו לאו מידי עבד -- כבר דחה הרא"ש ז"ל דבריו והביא ראיה לאסור מההיא דפרק תולין (דף קלט:) "חזי מר האי צורבא מרבנן דעייל במברא וכולי" דאלמא לכתחלה אסור אפילו לצמ"ר ואפילו תוך התחום. ונתן טעם משום דדמי לשט בנהר שאסרו חכמים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין או שמא ינהיג הספינה ד' אמות בכרמלית.
וגם הרשב"ם ז"ל לא התיר אלא אסור תחומין שהספינה הולכת מאליה אבל אם עושין מלאכה בשביל ישראל כגון לקשור הוילון ולהתירו וכיוצא בזה -- אסור לישראל ליהנות בה אלא אם כן רובא דספינה כותים או מפני הסכנה.
ומכל מקום בהולכין בשיירא ורוכבים בשבת על הגמלים אינה ענין לספינה שבאלו אין ספק שאסור כמו שכתבתי למעלה משום שאסור לרכוב על גבי בהמה. אלא מפני הסכנה אפשר לחלל את השבת. אמנם צריך שיחזיק בדרך שלשה ימים קודם השבת כדי שלא יראה כמתנה לחלל את השבת כפי הפירוש הנכון של בעל המאור ז"ל. וגם ללכת בקרון ובהמה הקרון -- אסור גם כן לישב בה דהא איתה ביה גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיג הבהמה המנהיגה את הקרון. וכן כתב הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל.
- ^ עיין רמ"א או"ח סי' רמח ס"א