תשובות הרשב"א/חלק ז/תקג

תניא בתוספת' מעות של ישראל מופקדות ביד הגוי מותר להלוותן ברבית. מעות הגוי מופקדות ביד ישראל אסור זה הכלל כל שבאחריות גוי מותר ושבאחריות ישראל אסור. ולפיכך זה ישראל הצריך להלוות מעות מישראל חבירו על ידי גוי לא ילוה אלא אם כן יקנה המשכון לגוי. והר"ף כתב מכל מקום אפי' בסתם שרי דדעתו לכך וכך נהגו להתיר אפי' בסתם עד כאן לשונו. והמלוה יש לו לסבור שהלוה עשה מעשיו בהיתר ואם הלוה יאמר אחר כך לא עשיתי אין להאמינו אך ירא שמים יש לו להתרחק מן הדבר עד שידע שהלוה עשה בהיתר אבל אם הפקידו המושל לקח משכון מישראל אז ודאי אינו מקנה לו ואסור ליקח ממנו רבית. וכתב רבינו יצחק הזקן בתשובת שאלה ישראל שאמר לגוי לוה לי מעות מישראל בשמך והכל שלו בין קרן בין רבית והמלוה אינו יודע שבשביל ישראל לוה אותם. והשיב שהוא מותר וליכא איסורא בין גבי לוה ובין לגבי מלוה. ואף אם אמר ישראל לגוי לוה לי מעות מישראל ברבית שמותר משום דאקנויי מקנה לגוי משכונו דלא שביק התירא ואכיל איסורא. אבל הרמב"ן ז"ל אוסר ליקח ממנו רבית אעפ"י שלא ידע בשעת הלואה שהמשכון של ישראל הוא והיכא שישראל השאיל משכונו לגוי ללוות מישראל והלך לו הגוי כתב הרמב"ן ז"ל דמותר לישראל ליקח ממנו הקרן והרבית דהא אקניי' ישראל לגוי במשיכה ומשיכה קונה לגוי עד כאן לשונו. ונמצא בשם ר"ת ז"ל משכונו של גוי ביד ישראל והלך ישראל ולוה עליו מחברו ברבית מותר ודוקא שיאמר לו ישראל הריני מוכר לך כל זכותי וכחי ושעבודי שיש לי עליו ואין לי עסק עליו ועל מעותיך כגון זה לאו לוה הוא אלא מוכר זכותו. ואם לאחר זמן רצה לחזור ישראל שני ליטול מישראל ראשון קרן ורבית ולהחזיר לו משכונו מותר מפני שהוא חוזר ולוקחו ממנו וכן נמי דעת הרמב"ן ז"ל והראב"ד אוסר: