תשובות הרשב"א/חלק ה/ה
סימן ה
עריכהומה שאמרת: דעל השכירות בע"כ, אין לחוש; איני יודע אם על המשכיר אתה מתכוין? שאם על הנשכר אתה אומר, זוהי שאמרתי: דאין שוכרין אלא מיד מי שהוא העיקר, או מיד איש אשתו ושכירו ולקיטו. ומכל מקום, על השכירות שלא מדעתו, כך אני מפרש, דאפילו בקשו ממנו לשכור, ולא רצה, שוכרין מיד אשתו, ואפילו משכירו ולקיטו. וכמעשה הטורזינא דפרק חלון (דף פ) שלא מדעתו, ואפי' מוחה; קאמר. מדאקשי' על נשים שעירבו, ונשתתפו שלא מדעת בעליהם, אין עירובן עירוב, ואין שיתופן שיתוף. ואוקימנא ההיא: כשאין חצרו אוסרת. אבל באוסרת, מערבין ומשתתפין, אפילו שלא לשכור, שלא לסתור דברים של שמואל, דאמר בני מבוי נכנסין לביתו, ולוקחין ממנו שיתופו, בע"כ. אלמא: שלא מדעתו, אפילו בע"כ קאמרי'. ואשתו דנקט, ה"ה אפי' שכירו ולקיטו, דמאי שנא. ותדע לך, מדאמר בפרק הדר (דף סג:), בעובדא דהמן בר ריסתק הוה דר במבואה. ואמרו ליה: אוגר לן רשות; ולא אגר להו. ואמר רבא: ליזיל חד מינייהו ולשאיל מיניה דוכתא, וליתיב מידי התם, דהו"ל כשכירו ולקיטו. ואמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו שכירו ולקיטו נותן עירובו ודיו. כלומר: וכשם ששכירו ולקיטו של ישראל נותן את עירובו כבעל הבית, ודיו. כך בא"י (באינו יהודי) ששכירו ולקיטו משכיר כבע"ה (כבעל הבית), ודיו. ואף על פי שרש"י ז"ל לא פי' כן.