תשובות הרשב"א/חלק ה/ד
סימן ד
עריכהשאלת: עיר של רבים, שדלתותיה נעולות בלילה, שמערבים את כולה בשיור. מהו לשכור בתי א"י (אינם יהודים) כולם מגזבר העיר, שלא מדעת בעלי הדיורין? מי אמרינן: כיון דאין שוכרין מן המשכיר, היכא דלא מצי מסלק ליה בזוזי, אף על גב דגוף הקרקע של משכיר, ה"נ לא שנא, אף על פי שהעיר למלך. א"ד (או דלמא) כיון דבידו מצי לסלוקינהו אפילו שלא כדין, הוה ליה כמשכיר דמצי לסלוקי בזוזי לשוכר, ומותר. ועל השכירות בעל כרחו, ליכא למיחש, דהא אשתו של א"י משכרת שלא מדעת בעלה, כלומר אפי' בע"כ. דאי לא, מאי שנא אשתו, אפי' שכירו ולקיטו?
תשובה: נ"ל ברור, שאין שוכרין מן הגזבר, דאין דאמרינן וכו' לסלקו, שלא מן הדין, אלא בדין שהקרקע אינה נגזלת, ושל בעלים היא ולא של גזלן. והתם נמי, בפ' הדר (דף סה:), ל"ג (לא גרסינן): כל היכא דמסלק ליה בזוזי. אלא: כל היכא דמצי מסלק ליה. כלומר: דהגיע זמן השכירות, (וכפרש"י שם), או שאינו שוכר לזמן, אלא כל זמן שירצה לסלקו יסלקנו, וכל שהשכיר אצל אחרים אין לך סילוק גדול מזה. אבל כל שאינו יכול לסלקו עד שיתן לו דמים, אין שוכרין ממנו, דמ"מ עדיין לא נסתלק, ועיקר שוכר הוא. וכ"ש שהגזבר אינו רשאי לסלקן בזרוע, דמוראת מלכות עליו, ולא שאנו צריכין לכך. אלא אפילו מן המלך בעצמו אין שוכרין, דדינא דמלכותא דינא. וגזלנותא, לאו דינא.