תשובות הרשב"א/חלק ד/ער
סימן ער
עריכהעוד אמרת: והודיענו, דיוק הלשון שכתוב בתקנה: בקרוב חומת העיר; שאין אנו מבינין אותו.
תשובה: מסתברא, שכל מקום שנאמר בו: קרוב, סתם, היינו בתוך ארבע אמות. וכמו ששנינו בגיטין בפ' הזורק (ע"ח ע"א): היתה עומדת ברשות הרבים, וזרקו לה: קרוב לה, מגורשת. קרוב לו, אינה מגורשת. ואמרינן עלה בגמ': היכי דמי קרוב לה, היכי דמי קרוב לו? אמר רב: ד"א (ד' אמות) שלה, זהו קרוב לה. ד"א (ד' אמות) שלו, זהו קרוב לו. ואף על פי ששנינו לענין הרחקת מי רגלים מכותל לבנים, ג' טפחים, כדאמרי' בפ' לא יחפור (י"ז ע"א). כאן ודאי נראה שהלכו בה יותר לחומרין. שהרי ביארו כאן בתקנה, שלא יעשה אמת המים, עד שירחיק שתי אמות. ועוד, שאם כדין הרחקה דעלמא, למה אסרו יותר בבית הכסא העשוי חוץ לחומה, ממה שאסרו מבפנים, שהרי גם מבפנים הוא מזיק. ולפיכך נראה לי, כיון שלא נתנו בו שיעור מפורש, ואסרו מבחוץ יתר ממה שאסרו מבפנים, שהוא בשיעור ד' אמות, וכמו שכתבתי. גם מה שכתוב בתקנה: ושלא יהיו רשאין מכאן ואילך, לעשות בתי כסאות בקירוב חומת העיר; נראה שלא אסרו, אלא בקירוב חומת העיר מבחוץ, ולא מבפנים. לפי שאני רואה, כי מה שאמרו להסיר מה שנעשה כבר באותו ענין, אסרו שלא לעשות מכאן ואילך. שהרי אמרו: לקוץ הקורות היוצאות מכבר. וכן אסרו להוציא מכאן ואילך. ואמרו: להוציא הבתי כסאות שנעשו מכבר. וכן אסרו לעשות מכאן ואילך. ולפיכך, בדרך שאמרו במה שנעשה, באותו הדרך אסרו שלא לעשות מכאן ואילך, והיינו מן החומה ולחוץ, ולא מן החומה ולפנים