תשובות הרשב"א/חלק ד/כג
סימן כג
עריכהעוד שאלת: שטר חוב שהוציא על בנימין הנז*כר (עיין בתחילת התשובה הקודמת), ותבעוהו מיורשיו. ולא נכתב בשטר החוב: על מנת שלא ישמיטנו בשביעית, לפי שלא נהגו במדינתם לכתוב שביעית בשטרי חובותם. ועברו על החוב הנז*כר ארבע עשרה שנה. אם ראוי לב"ד לכוף ליורשי בנימין הנזכר לפרוע את חובו מן הדין, אם לאו?
תשובה: בדבר זה נתחבטו בעלי הלכות הראשונים הרבה: אם שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה. שאין שמיטת קרקעות נוהגת. ואנו כך קבלנו מרבותינו נוחי נפש: ששמיטה נוהגת בזמן הזה. ועם כל זה, במקום שנהגו לחוש לשמיטה, ולהתנות: שלא ישמיטנו בשביעית, אפי' יצא שטר בלא תנאי שמיטה, נאמן לומר: פרוזבול היה לי, ואבד. או תנאי היה לי עמו: שלא אשמיטנו בשביעית. ולא עוד, אלא שב"ד פותחין לו ואומרים לו: כלום פרוזבול היה לך, ואבד, או תנאי היה לך עמו. משום דמסתמא אמרי': לא שביק היתירא ואכיל איסורא. וכדגרסינן בפרק השולח (ל"ז ע"ב): אמר ר' יאודה (יהודה) אמר רב נחמן: נאמן אדם לומר: פרוזבול היה לי ואבד. מ"ט: כיון דתקינו רבנן, לא שביק היתירא ואכיל איסורא. כי אתא לקמיה דרב א"ל: מידי פרוזבול היה לך, ואבד? כגון זה: פתח פיך לאלם (משלי ל"א: ח') הוא. ואפי' במקומות שלא נהגו לכתו' פרוזבול, ונהגו לכתוב: ע"מ שלא ישמיטנו בשביעית, פותחין לו נמי: שמא תנאי היה לך, ולא נכתב. ואם אמר: אין, נאמן, ואפי' בלא שבועה. וטעמ' כדאמרן, דמסתמא לא שביק היתירא ואכיל איסורא. ומינה: דבמקומות שלא נהגו לחוש לשמיטה, ולא ידעו ששמיטת כספים נוהגת בזמן הזה, אינו נאמן. דלא שייך למימר בזה: לא שביק היתירא ואכיל איסורא. שהרי הכל היתר בעיניו.