תשובות דונש בן לברט לרב סעדיה גאון על במדבר כד ו

| תשובות דונש בן לברט לרב סעדיה גאון על במדברפרק כ"ד • פסוק ו' |
ו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר כ"ד, ו':

כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃


ועוד פתר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה: "אֹהָלִים" כמו אֹהֶל, וטעות גדולה היא זו.

ואילו היה אֹהֶל ממש כשפתר, אז הייתה האלף קמוצה ואינה אלא פתוחה, כגון: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי-- מֹר אֲהָלִים, וְקִנָּמוֹן.


ודע, כי הקמץ והפתח, הכר גדול הן. כי "חֳדָשִׁים" קמץ - חֹדש ממש, "וחֲדָשִׁים פתח - לשון חידוש. "אֳנִיָּה" קמץ - ספינה, אֲניה - לשון אנינות. "וחֳרָבוֹת" קמץ - לשון חרבן, "וחֲרָבוֹת" פתח - רבוי חרב. וכיוצא בהן הרבה שמפרישין בין הקמץ והפתח. הבן ולמוד.



ראה גם ספר שפת יתר מה שהשיב עליו אבן עזרא.