תשובות דונש בן לברט לרב סעדיה גאון על במדבר כד ו
| תשובות דונש בן לברט לרב סעדיה גאון על במדבר • פרק כ"ד • פסוק ו' |
• ו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃
ועוד פתר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה: "אֹהָלִים" כמו אֹהֶל, וטעות גדולה היא זו.
ואילו היה אֹהֶל ממש כשפתר, אז הייתה האלף קמוצה ואינה אלא פתוחה, כגון: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי-- מֹר אֲהָלִים, וְקִנָּמוֹן.
ודע, כי הקמץ והפתח, הכר גדול הן. כי "חֳדָשִׁים" קמץ - חֹדש ממש, "וחֲדָשִׁים פתח - לשון חידוש. "אֳנִיָּה" קמץ - ספינה, אֲניה - לשון אנינות. "וחֳרָבוֹת" קמץ - לשון חרבן, "וחֲרָבוֹת" פתח - רבוי חרב. וכיוצא בהן הרבה שמפרישין בין הקמץ והפתח. הבן ולמוד.
ראה גם ספר שפת יתר מה שהשיב עליו אבן עזרא.