תרומת הדשן/ב/רכ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רכ צנא מלא פלפלין עלכל קוץ תילי תילים אהובי האלוף מה"ר אליה יצ"ו. ע"ד עגונה מרת אסתר אשת ר' דוד ראיתי כתב העתקת הגאון מה"ר יעקב יצ"ו שדעתו נוטה להחמיר ותולה שריותא בדעתי העבודה מה ידעתי אשר הוא לא ידע רבי ל"ש ר' חייא מנ"ל. אמנם מפני תקנות עגונות אעשה חלקי והנלע"ד אכתוב כאשר כתב הרב יצ"ו ודקדק מדברי הרמב"ם דהקטן אינו נאמן אלא כשמעיד לאלתר מדנקט רמב"ם עכשיו באנו מהספד פלוני יפה דקדק דאין ליישב ברווחא אמאי נקט מעכשיו אי ס"ל דלאחר זמן נמי הוו נאמנים. והא דכתבת דדעתך לומר דנקט עכשיו אנו באים לרבותא דאפי' אי אמרו עכשיו צ"ל כך היה מעשה אבל לעולם אפי' בלא עכשיו נמי מהימני אין נראה כלל דנקט עכשיו דוקא משום לאשמועינן רבותא ולא משום גופא דא"כ גבי נכרי מסל"ת אמאי לא נקט נמי עכשיו וישמיענו רבותא דאפילו קאמר עכשיו צריך להיות מסל"ת ולא לשם עדות ולשון המשנה נמי משמע הכי פרק בתרא דיבמות דתנן אפי' שמע מן התינוקות הרי אנו הולכין לספוד וכן בתלמוד התם מפרש הרי אנו באין מהספד פלוני משמע דלאלתר קאמרי ורמב"ם לשון התנאים ואמוראים נקט ואזיל ואין לומר דלאו דווקא נקט בלשון לאלתר וה"ה לאחר זמן הא כתב מרדכי פ' א"ט גבי נפלה לאור ונכמרו בני מעיה דכ"מ דנווכל לומר דלשון התנא דוקא לא משוינן ליה לאו דווקא. ומאי דכתבת דלפום ריהטא קשה מילי אהדדי דבתחלה קאמר דאין מעידים מפיהם ולבסוף קאמרינן מעידין תמיהני טובא עלך דלא ידענא מאי קשיא כלל דהא דקאמר מתחלה אין מעידין מפיהם היינו כשאין נותנין טעם ומשל לדבריהם אלא אומרים מת בסתם ואפי' קאמרו לאלתר מת לא מהני אבל כשנותנין טעם ומשל לדבריהם כמי שמסל"ת כגון הרי אנו באין מהספד פלוני או משלים וטעמים כיוצא באלו וקאמרו נמי עכשיו מהני והכי פריך תלמודא ודלמא קמצא בעלמא שכיב להו ומשני דאמרי כך וכך ספדני הוו אלמא דבעינן אמתלא ומתני' נמי הכי דייקא דתנן אפי' שמע מן הנשים איש פלוני מת דיו רי"א אפי' שמע מן התינוקות הרי אנו הולכין כו' ר"י מוסיף את"ק דת"ק נקט דוקא נשים דבני דעת נינהו ואתי ר"י למימר אפי' תינוקות שאינן בני דעת אבל מ"מ צריכין לתת משל וטעם לדבריהם ושיהיו כמסל"ת אבל אי לא"ה אין מעידין והיינו דמסיים רמב"ם ע"פ הדברים האלו וכיוצא בהם ר"ל דלאו דוקא במסיחין מן ההספד אלא אף מסיחין מאורעות אחריני כה"ג מועיל ג"כ ומהימני כל כמה דלא אמרי רק מת סתם ותו לא. ומה שבאת לדקדק מדלא נקט רבותא דאפי' הן עצמן בלא עד מפיהם אין מעידין ש"מ דס"ל דדוקא בעד מפיהם לא מהימני אבל אינהו גופייהו מהימני לעולם נראה דלאו דיוקא הוא כלל כה"ג למגמר מיניה פסק או הוראה דהרמב"ם אגב סיפא נקט הכי משום דבעי לאסוקי עלה הרי ששמעו מן התינוקות שהם אומרים כו' עד ה"ז מעיד מפיהן ע"פ הדברים האלו וכיוצא בהן ומשיאין את אשתו עכ"ל. דרבותא טובא היא דאפי' עד מפי התינוקות מעיד להכי נקט נמי ברישא דמילתא בעד מפי עד ולא כמו שדקדקת מדכתב והרי שמעו לשון רבים דאדרבה דוק מסיפא להיפך דנקט תרי זימנין לשון יחיד ה"ז מעיד ולא נקט הרי אלו מעידים ובטופס ישן מצאתי כך ה"ז מעיד וכן בשאר טופסים שבידי. ותו נראה דלאו רבותא ודאית הוא למנקט שהן עצמם מעידים דאשכחן אדרבא קולא טפי במעיד מפי אחרים מבמעיד הוא עצמו כמ"ש רמב"ם בתר הכי דמעיד מפי אשה או עבד סגי במה שאמר ששמע מהן שמת וא"צ יותר וכשמעיד אני בעצמי ראיתיו מת שואלין אותו היאך ראית וא"ת דהתם אי אפשר למעיד מפי אחרים לשואלו היאך היה שהרי הוא לא ראה המעשה מ"מ הואיל ואשכחן חומר במעיד מפי עצמו דליתא במעיד מפי אחרים ולא אמרינן כיון דבמעיד מפי אחרים סגי בלי דרישה ושאלה וכ"ש דליהוי כמעיד מפי עצמו דלא נצריך שאלה ודרישה מדלא אמר הכי א"כ ליכא לאקשויי דישמיענו רבותא כדלעיל דלא רבותא ודאית היא וק"ל. לאהבתך הארכתי לך בזה אע"ג דודאי לא דייקי בהני דיוקי ובהני שינויי דפסקינן הוראות ובמאי דבעית למימר דלאלתר דנקטו הגאונים ר"ל שהקטן יעיד שראה המת לאלתר ואז יכול להעיד אפי' לאחר זמן. אגב חורפך לא עיינת דחדא דכבר כתבת דלשון המשנה והגמרא משמע להו להוני גאונים מדקאמר הרי אנו באים דאל"כ מנ"ל לחלק מדעתו בין לאלתר ולאח"ז ולשון המשנה והגמ' לא קאי אלא אהגדת לאלתר ולא אראייה לאלתר. ותו דכי דייקת בא"ז מוכח דלאו בהכי איירי דכתב בשם ראב"ן דקטן מסל"ת לאלתר כשר לעדות אשה וראבי"ה כתב דאפי' לאח"ז סמכינן אקטן בעדות אשה ובמסל"ת אבל במתכוון להעיד לא סמכינן עליה אפי' להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו משא"כ בשאר מילי דרבנן דבעודן קטנים המנוהו רבנן אפי' להעיד עכ"ל. מלשון זה נראה להוכיח דלאלתר דקאמר בתחלה ר"ל שמעיד לאלתר אחר ראייתו ואין ר"ל שראה המת לאלתר אחר מיתתו כמו שאתה רוצה לפרש מדקאמר דראבי"ה מתיר אפי' לאח"ז ודוקא במסל"ת אבל במתכוון להעיד אינו נאמן אפי' להעיד בגודלן אי אמרת בשלמא לאח"ז דקאמר ר"ל להעיד לאח"ז הראייה שפיר מסיים עלה אבל במתכוון להעיד אינו נאמן לאח"ז להעיד אפי' בגודלו כלומר לא מיבעיא דאינו מעיד לאח"ז בקטנותו אלא אפי' אם יעיד לאח"ז בגדלותו אינו נאמן אלא אי אמרת דלאח"ז ר"ל כמו שפירשת שראה המת שני ימים אחר מיתתו וקאמר עלה דאם מתכוון להעיד אינו נאמן על כך מאי האי דמסיים עלה אפי' להעיד בגודלו הא לא אמר מידי במה שהוא מעיד לאח"ז ומה שייך חדוש דמעיד בגודלו להך מלתא דלא ראה המת מיד אחר מיתתו. ותו מאי האי דמסיים נמי עלה משא"כ בשאר מילי דרבנן ולפי פירושך מה שייך הך חששא דלאח"ז בשאר מילי דרבנן דדוקא גבי עדות אשה דמת בעלה מנינו לחלק בין ראה אותו מיד אחר מותו ובין ראוהו אח"כ אבל בשאר מילי דרבנן כגון בדיקת חמץ ותחומין איך יתכן התם לחלק וק"ל. ומה שהבאת ראיה מפ' הגוזל מדלא פריך אקטן והא אפי' במסל"ת לא מהימן אלא לאלתר תשובתך בצדך כההיא דא"ז דלעיל דדוקא בעדות אשה מחמרינן ובעינן לאלתר למאן דאית ליה ולא בשאר מילי דרבנן כמו שמחלק ראבי"ה לענין מתכוון להעיד ה"נ מחלק ראבי"ה לענין לאלתר ובלא"ה לאו דיוקא הוא כולי האי דלכך לא מקשה הספר מלאלתר משום דמצינו לתרץ בלאלתר ואע"ג דסתמא קתני דהא בדוכתין טובא וסגיאין טובא משני תלמודא הב"ע הכי והכי אע"ג דסתמא קתני. ומההיא דפ"ק דב"מ אין ראיה דהא דפריך תלמודא התם מדלא מפליג ע"כ איירי לזמן מרובה דהיינו משום דאשכחן תנא דמתני' דגטין דמפליג בהדיא ותנא לאלתר ולהכי דייקינן מדהאי תנא לא פירש ולא מפליג ע"כ סבר אפי' לזמן מרובה אבל כל היכא דלא אשכחן תנא בעלמא דמפליג בין לאלתר בין לזמן מרובה ליכא למידק מידי ובההוא דנחיל של דבורים לא אשכחן תנא דמפלג בה ותו לא הוה מצי לאפלוגי בה דאי הוה תני לאלתר ה"א דאשה נמי בעי לאלתר והא ליתא. ומה שדקדקת מדנקט אשה וקטן יחד משמע דדין אחד להן במסל"ת אפי' אי מודינא לך אהך דיוקא מ"מ הא כתיבנא לעיל מההיא דא"ז דבשאר מילי דרבנן לא בעינן לאלתר בקטן מסל"ת מכל הלין נראה כמ"ש מה"ר יעקב שי' דאין לסמוך על עדות הילדה כיון דלאו לאלתר הסיחה דבריה ואע"ג דראבי"ה מכשיר אפי' לאח"ז מ"מ בשל תורה הלך אחר המחמיר והכי פסק מהר"ם בתשובתו ג"כ אעדות דבתרי לישנא דאזלינן לחומרא אמנם מ"ש דאין לסמוך על העד שהעיד מפי אמו הואיל וכבר יצא מן הכלל וכפר בעיקר וא"כ עבר על כל עבירות שבתורה ופסול לעדות מדאורייתא וכיון דפסול לעדות מדאורייתא א"כ פסול הוא לעדות אשה אע"ג דחזר לדתינו מ"מ לא חזר בתשובה שלימה וכ"כ מהר"ם בתשובת המיימוני עכ"ל דברים הללו לא מחוורן לי לגמרי דמ"ש דכיון דלא חזר בתשובה שלימה פסול הוא לעדות אשה נראה להוכיח מאותה תשובת מהר"ם דמהר"ם לא סבר הכי דאותה תשובה איתא במרדכי שלנו פ' האשה בתרא ממש כמו בתשובת המיימוני וז"ל בסוף התשובה וכ"ש התועב הזה וכיוצא בו שטובלים ושרץ בידם והדבר ידוע שאין מחזיקין עצמן יהודים אלא כדי שיתנו לו לאכול ושיוכלו לגנוב ולעשות כל תאותם דודאי פסול לעדות הוא ובהא כל אפין שוין דכיון דאידי ואידי פסול לעדות נינהו דאזלינן בתר רוב דיעות ושריא איתתא לאינסובי ע"פ שלשה הנכרים המסל"ת ואין דבריו של ע"א פסול במקום שנים ואפי' לזות שפתים ליכא עכ"ל מהר"ם מדכפל ושלש מהר"ם לתת טעם אמאי לא מהימן ע"א הפסול שמעינן דע"כ ס"ל דאע"ג דאותו התועב וכיוצא בו פסולים משמע אין פסולים מן התורה וכשר הוא לעדות אשה להתירה דאי ס"ד דרשע הוא מן התורה ופסול הוא לעדות אשה להתירה א"כ מכיון דהוכיח מהר"ם דלא מקרי בעל תשובה שלימה עד דחזינן מיניה דעביד תשובה מעליתא כהנך דמייתי ממלוה רבית ומשחקי קוביא וכיוצא בהן מה צריך תו לומר דבהא כל אפין שוין דאזלינן בתר רוב דיעות ואין דבריו של ע"א פסול במקום שנים פשיטא ופשיטא דהך עד פסול אפי' במקום חד ליתא דכיון דרשע דאורייתא הוא כה"ג ופסול לעדות אשה אף להתיר בלא הכחשה היאך נעמידנו אפי' כנגד אחד מסל"ת דאיהו כשר לעדות אשה בלא הכחשה ומאי לזות שפתים הוי שייך הכא כיון דאינו נאמן אפי' להתיר בלא הכחשה ודאי אינו נאמן לאסור דע"כ לא פליגי ר"מ ור"י ור"ש פ' האשה בתרא אלא בצרה דסבר ר"מ דנאמנת ואסורה אע"ג דאינה נאמנת להתיר והיינו טעמא משום דמוכח מלתא דקושטא קאמרה שהרי אוסרתה אבל בחמותה ובת בעלה ושאר נשים דאינן נאמנות להתיר לא אשכחן שום תנא בעולם דסבר דנאמנות לאוסרה כיון דאין נאמנות להתירה ואפי' בצרה פסק הרמב"ם ואשירי דקי"ל דאינן נאמנות לאוסרה אלא ע"כ מדהוצרך מהר"ם להתיר משום רוב דיעות ע"כ סבר משום דעד פסול כה"ג לאו רשע דאורייתא מקרי וכשר לעדות אשה להתירה כיון דחזר לדתינו אמרינן דהרהר בלבו לעשות תשובה גמורה ומכיון שהרהר בתשובה חשיב צדיק כדאמרינן פ"ב דקדושין ע"מ שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר בלבו לעשות תשובה אלא מדרבנן פסול עד שיעשה תשובה מעלייתא והא דכתב מהר"ם באותה תשובה וז"ל ולעולם הוא בפסולו עד שיתברר הדבר שעשה תשובה שלימה כדאמרינן פ' ז"ב אין להוכיח מדקאמר לעולם הוא בפסולו כלומר שלא יוכשר לעדות אלא עודנו פסול ומדרבנן וכיון דאינו פסול אלא מדרבנן הוצרך מהר"ם להאריך ולומר לנו דאין דבריו במקום שלשה נכרים אע"ג דאינהו פסולין לשאר עדות מן התורה דמ"מ הואיל ועד פסול הוא אזלינן בתר רוב דיעות בעדות אשה. וגם היה לדקדק בעדותו של יוסף ב"ר יצחק ששלח לך הכתב אם שמע שמועתו ממיכל שרנ"ץ שספר אותו מיכל הדברים ומסל"ת ואם היה כך הוי עדות כשירה ואפי' אי משוינן ליה פסול מדאורייתא כמו שפסק הרמב"ם להדיא דלא גרע מגמסל"ת ואם ימצא שלא היה מסל"ת מ"מ מהך דתשובת מור"ם היה נראה דהאי איתתא שריא לאנסובי ע"פ עדות של מיכל שרנ"ץ אע"ג דלא חזר בתשובה שלימה אלא דלבי נוקף להתיר מטעם זה דלכאורה משמע דכה"ג פסול מדאורייתא ולכך לא מלאני לבי להתיר על דעתי לחודיה ובעינן מינך אהובי שאם יזדמן שליחות לההוא אשלי רברבא מהרי"ו י"ץ. שתעניק לו דברי אלו אם יסכים עמנו להתיר תו לא צריכנא למידי ואם עוד יסתלק מהוראה זו אזי אהובי הואיל והתחלת במצוה גמור אותה ושלח דברינו עוד לשני תופסי ישיבה שהן מוחזקים לבעלי הוראה בדור הזה אם יסכימו להתיר הנני נמנה עמהם להתיר ונמטייה לכל חד מינן שיבא מכשורא. נאם הקטן והצעיר שבישראל: