תרומת הדשן/א/שמה

<< · תרומת הדשן · א · שמה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שמה

חבורת ישראל דרים בעיר אחת ויהי לימים יצא תגר וחירום על העיר וכל העיר יר?י?אים ודואגים פן תלכד העיר בחזקה או בעוקבא ומפקחים לבנות ולהחזיק בדקי העיר בחפירות ובבניינים וממנים שומרים ביום ובלילה לשמור וכן שלטוני העיר קראו ג"כ ליהודים שיעזרו ויסייעו גם הם לחזק בדקי העיר ושיעמידו ג"כ שומרים לפי ערכם ונפלה מחלוקת בזה בין בני חבורה העניים רוצים שכל ההוצאות לצרכי הללו יהיו נגבים לפי שבח ממון והעשירים רוצים שיהיו נגבים לפי הנפשות ויש מהן אומרים שיהא נגבית לפי הבתים. דינא דהני מילי היכא הוא:

תשובה יראה דדברים הללו אינם נידונים על בוריין בדין תורה לפי אשר נמצא בספרים לבד אלא גם צריכים נדונים לפי ראות עיני הדיין האיך הוא ענין התגר והחירום ולפי אשר הוא הציווי מן השלטונים כמו שאבאר ובתחילה אבאר דין התלמוד ופסקי הגאונים אשר ידעתי ומצאתי ואח"כ נחלק בדבר לפי הענין. בפ"ק דב"ב תנן כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר רשב"ג אומר לא כל החצירות צריכים לבית שער כופין אותו לבנות לעיר חומה דלתיים ובריח רשב"ג אומר לא כל העיירות ראויות לחומה וקאמר עלה בגמ' בעי מיניה ר"א מר' יוחנן כשהן גובין לפי שבח ממון הן גובין או לפי נפשות הן גובין אמר ליה לפי שבח ממון הן גובין ואלעזר בני קבע בה מסמרות ומסיק עלה שם באשירי דכל מילתא דלית ביה סכנות נפשות לא אזלין אלא בתר ממון וה"נ אמרינן פ' הגוזל בתרא שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון וכן כל מה שמחדשים אומ"ה שמדות ופורענות על ישראל אפי' אם מענים אותם ביסורים ובמניע' ממאכל וממשתה גובין הכל לפי ממון דעיקר כוונתם על הממון עכ"ל. והתוס' מקשים שם מהא דאמרינן בפ' בן סורר ומורה דהבא במחתרת נידון על שם סופו ומפרש רבא טעמא התם משום דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו כו' עד מ"מ אין מחשבין בו אלא לפי ממון כיון דהגייס ברצונו אינו בא על הנפשות דאם לא יעמדו כנגדם לא יזיק לגופם הלכך לא חשיב סכנות נפשות עכ"ל. תו מסקינן פ"ק דב"ב דגובים לפי קירוב בתים וכתבו התוס' עלה וז"ל פר"ת ונותנים עניים קרובים יותר מרחוקים וכן עשירים קרובים יותר מעשירים רחוקים אבל עשירים רחוקים נותנים יותר מעניים קרובים ולפי שבח ממון נמי הן גובין וכ"כ אשירי בשם הר' יוסף הלוי דשבח ממון הוא העיקר ומחלקין תחילה לפי הממון ואח"כ מחלקים לפי קרוב בתים ומסיק באשירי דדברים הללו היינו בזמן שיש שלום בעולם ואיכא אימת מלכות ואין לחוש אלא לאותן שבאים דרך ליסטיות או באקראי בעלמא אבל בזמן שיש מלחמה והמלכים מתגרים זע"ז מסתברא בכה"ג לא איכפת לן בקרוב בתים כלל דלגבי כרקום שכבשוה עיר קירוב בתים וריחוק בתים חדא מילתא היא הילכך אין גובין אלא לפי שבח ממון ואם באים על עסקי נפשות גובים אף לפי הנפשות ושבח ממון היינו דוקא ממון דמטלטלי דליכא למיחש על המקרקעי ואם יש לחוש לגזילות חצירות וקרקעות ושריפת בתים ונתיצתם גובין לפי כולן הואיל ועל כולן הן באים עכ"ל. ובמרדכי פ"ק דב"ב כתב מתשובת מור"ם ועל ענין שומרי העיר דמתחילה שומרים בעצמן בלילות ואח"כ נתפשרו הקהל לתת דבר קצוב לשנה נראה בעיני אע"פ שמתחילה היו שומרים לפי הגולגולת אם דל אם עשיר מ"מ אחר שכבר הושבה השמירה לדין תורה דאמרינן פ"ק דב"ב דמחשבין לפי ממון בתר השתא אזלינן ואם מתחילה כשהיו נכרים מושלים ומופקדים על השומרים שינו מידת יהודית להשוות דל ועשיר ועתה שהוטל עלינו הדרנא לדיננא ואין לנו לשנות מדין תורה דכל דבר התלוי בממון מחשבין לפי ממון דבשלמא כשהן שומרים לעצמן דין הוא דתהא השמירה לפי הגופים שהן בני השמירה וכן גוף העני יכול לשמור כמו גוף העשיר ואדרבה יותר אבל עתה שנותנין דבר קצוב אין לומר כיון דהממון שהן נותנין הוא תחת שמירת עצמן שהיו שומרים בתחילה והעשיר לא ירבה והדל לאימעיט דהא אמרינן פ"ק דב"ב הכל לכריא דפתיא אפילו מרבנן כו' ומסיק מהר"ם דדבר פשוט הוא כמו שכתב ע"כ. ומהשתא נבאר שאילתינו דבר דיבור על אופניו ונראה דאם החירום והתגר מצד מושל ושר תקיף שאפשר לו להחזיק העיר למס עובד אם ילכדה אז דיינינן דאין הכרקום בא אלא על עסקי ממון דאין כוונתם להשחית העיר שאנשי הצבא בוזזים ושוללים וחוטפים כל ממון המטלטל הנמצא ולכך אין מחשבינן רק לפי שבח ממון וכה"ג אמרינן פ"ק דכתובות כאן בכרקום של אותו מלכות כאן בכרקום של מלכות אחרת ופי' רש"י דכרקום של אותו מלכות אין רצונם להשחית העיר כי כשכובש העיר הסמוכה למלכות מחזיק למס עובד ולכך אין פנאי לנסך וא"כ נראה דכש"כ דהיכא שאין כוונת הכרקום להשחית העיר ורצונם להחזיקם למס עובד שאז אין הורגין וממיתין בה שום אדם מק"ו דאין מנסכין ואע"ג דהתוס' שם מפרשין בע"א האי דכאן בכרקום של אותו מלכות ויש פנאי לנסך ועל פירש"י מקשין טובא מ"מ בהך סברא דהיכא דכוונתם להחזיק העיר למס עובד שאז אין מקלקלין ומשחיתין בה לא פליגי כלל דלבעול או לנסך אין בזה השחתת העיר וק"ל. והא דכתבינן לעיל שדרך הכרקום לשלול ולבוז כל ממון המטלטל א"כ היינו צריכין לחשוב לפי כל שבח המטלטלין ואפילו בגדים ושמושי דערסא וספרים וכש"כ חפצים של כסף וזהב יותר משטרי חובות של נכרים ומ"מ קשה לדקדק כולי האי ולקמן בסוף תשובה זו נבאר יותר אבל מ"מ לפי הנפשות אין מחשבין. ואע"ג דנהי נמי דהיכא שבדעת הכרקום להחזיק העיר אין הורגין וממיתין בה כשילכדוהו מ"מ רגילות הוא הרבה פעמים כשבני העיר עומדים כנגדם לזרוק בהן אבנים וחצים וממיתין וחובלין בהן אח"כ אם ילכדו העיר הורגים וממיתים גם הם בבני העיר מתוך חרון אפם כדי לנקום נקמתם וא"כ הוי נמי סכנות נפשות ויגבו גם לפי הנפשות לא אמרינן הכי שהרי תירצו התוס' לעיל אההיא דבן סורר ומורה דדוקא הבא במחתרת נידן על שם סופו אבל מה שמחשבין לצורך שמירת העיר וכן לעמוד כנגד הגייס לא דיינינן על שם סופו אלא כתחילתה שאם באין על עסקי ממון אין מחשבין רק לפי שבח ממון משום דהגייס ובני הכרקוס אם לא יעמדו כנגדם לא יזיקו לגופם כלל א"כ השמירה אינו אלא בשביל הממון שאם יתרצו להתיאש מן הממון לא יצטרכו לדא?ו?ג על הנפשות ולא דמי לבא במחתרת דהתורה חשבה אותו לרודף שמותר להרגו ע"ש סופו דשאני התם דהתורה חסה על פקוח נפש של ישראל וכיון דאפשר והווה הוא שיהא בעל הממון נהרג חשוב אידך כרודף ואין לו דמים. ונראה ג"כ דאף אם הענין כך הוא בעיר המוקף כרקום וגייס שאף אם היו בני העיר מרוצים להתיאש מן הממון ולפתוח העיר לגייס שיתפוש העיר למס עובד אלא שאין כח ורשות בידם מפני בני חיל מושל כעיר שהם שולטין עליהם ועי"כ הוא בא לסכנות נפשות מ"מ אין לחלק דסתמא קאמרי התוס' והיכא דבדעת ורצון הגייס והכרקום על עסקי נפשות דמחשבין אף לפי הנפשות רוצה לומר אם בענין זה שהכרקום היא מחבורת לסטין רקים ופוחזים או כגון מלך או מושל המתריס בעיר הזאת לא בשביל להחזיק במס עובד אלא רק כדי להשחית מדינתם של אותו מושל שהוא מתנגדו ועושה בדרך נצחון ולהכעיס כל כה"ג ודאי באין גם על עסקי נפשות וגם הורסים נותצין ושורפין לפעמים הכל כדי לקלקל כה"ג גובין אף לפי הנפשות גם לפי מקרקעי אם יש לחוש עליהם. וכל מה שמחשבין לפי הנפשות נראה דאנשים ונשים וטף שוים בדבר דלכולהו אית להו סכנת נפשות ואע"ג דאמרינן פרק אין מעמידין אשה כלי זיינה עליה ופי' האשירי שם משום דהאשה אומללה ושפלה ואינה בת מריבה אין מתקנאים בה ואין הורגין אותה רש"י לא פי' כן אלא פירש דכלי זיינה עליה לפי שמאנסין אותה לזנות ולכך בטוחה היא מן ההריגה ולפ"ז בתרי גווני היא בסכנה חדא משום ערוה וחדא משום סכנת נפשות דאיכא צנועות דמסרי נפשייהו ונהי נמי דסברת אשירי אמת היא דהא חזינן כמה עיירות שנלכדו בזרוע ושנהרגו האנשים ובנשים לא שלטו את ידם מ"מ גם סברת רש"י אמת שיש לחוש לאונס הזנות ואפי' אותן שאינן צנועות דלא מסרו נפשייהו מ"מ שמץ לעז טובא הוא להן ובטף נמי הסכנה ברורה שמא יחטפום כדי להעבירם לדתם ועל ענין השמירות בלילות נראה דבין אם התגר והחירום על עסקי נפשות או על עסקי ממון אם צוו השלטונים על היהודים שיעמידו בכל לילה שנים או ג' מהן לשמור כמו שהם שומרים בכל לילה לפי ערכם והנכרים רגילים לשמור לפי סדר הבתים ולפי האנשים אם דל אם עשיר וחוזרין חלילה גם היהודים צריכים לשמור בענין שהן שומרין וכאשר הן מצווים הכי משמע מתשובת מור"ם דלעיל דאם שינה מידת היהודים ודין תורה אזלינן בתרייהו ואע"ג דנוכל לומר דהתם היו רוצים הנכרים שכל אחד מאנשי העיר ישמור בעצמו ולא ישכור אחד מן השוק במקומו וא"כ גוף העני טוב לשמירה כמו גוף העשיר והכי מסיק בתשובה אבל לעולם היכא דלא קפדי לשכור שכירים י"ל דהוי כמו שפשרו עבור סך מעות דהעשיר ספק בידו יותר לשכור מהעני מ"מ הואיל וצוו לשמור על הדרך שהן שומרים הוי כדינא דמלכותא ואזלינן בתרייהו אא"כ נתפשרו מהן בסך ידוע דתו לית לן גבייהו ולא מידי אלא אותו הסך וא"כ צריכין לגבות אותו סך בינינו ובין עצמנו לפי דין תורה. אמנם נראה דבכל כה"ג בין בבנין בין בחפירה בין בשמירה וגם הא דכתבינן לעיל כשגובין לפי כל הממון המטלטל דמחויבין אף הבגדים ושמושי דערסא וגם הספרים לגבות מהן וגם לפעמים מן הבתים וחצירות בכל ענינים הללו המוטב הוא שיעשו פשרה ובצוע נכון נוטה לכל הקצוות ביניהם ולא יתעקשו לומר דיש דינא דקשה מאוד לכוין דין תורה בתמצית בכל כה"ג ומי לנו גדול בדורו ממור"ם דבתיווני דליבא הוי יתיב וכתב בתשובה על כה"ג דיעשו פשרה משום דאין לכוין יפה דין תורה וכ"ש אנן יתמי דיתמי: