תרומת הדשן/א/רסא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רסאעריכה

כלי שניקב כמוציא משקה אבל לא ככונס משקה כשר לנטילת ידים או לאו:

תשובה יראה דצריך לדקדק יפה בדבר כמו שאבאר. בסמ"ג וסמ"ק כתב דאם ניקב ככונס משקה שהוא נקב גדול ממוציא משקה פסול לנטילה לגמרי משום דלאו כלי חשוב אבל אם ניקב כמוציא משקה אם מחזיק רביעית למטה מן הנקב שרי ליטול הימנה ודוקא כששופך מן הנקב על ידו אבל שופך מפי הכלי הואיל והמים עוברין למעלה מן הנקב פסול דמה שלמעלה מן הנקב לא חשיב כלי וכן כתב בהגה"ה במיימון. ומדברי הרמב"ם נמי משמע דסבר ניקב ככונס משקה פסול לגמרי שכתב וכלי שנשבר שבירה המטהרתו מידי טומאה פסולין לנטילת ידים שהרי הן כשברי כלים ע"כ וטהרתן מידי טומאה בכלים העשויים למשקין היינו ככונס משקה כדאיתא בתוספות פ' המצניע קרוב לסופו אמנם אפשר התם איירי דניקב ככונס משקה בשוליו שאינה מחזקת רביעית למעלה מן הנקב וצריך עיון. ובמרדכי פ' אלו דברים במס' ברכות כתב ג"כ דברי סמ"ג וכתב עלה אבל התוס' פ' כל הבשר כתבו דבין ניקב ככונס משקה ובין ניקב כמוציא משקה אם שופך דרך הנקב נטילה טובה היא ובלבד שיחזיק רביעית למטה מן הנקב ע"כ. והנה בדקתי בכמה תוספות פ' כל הבשר ולא מצאתי פסק זה מכל וכל ובאשירי שם משמע כדכתב מרדכי פ' אלו דברים בשם התוס' דכתב מימרא דרבא דאמר התם כלי שניקב ככונס משקה אין נוטלין הימנו לידים וכתב עלה וכלי שניקב ומחזיק רביעית למטה מן הנקב מותר ליטול הימנו מן הנקב אבל לא דרך פיו דלמעלה מן הנקב לאו כלי הוא ע"כ משמע דקאי אניקב ככונס משקה דלעיל מיניה וכן כתב בטור אורח חיים בהדיא. והשתא נראה לדקדק דלדברי התוספות ואשירי אם ניקב רק כמוציא משקה כשר ליטול הימנו אפילו דרך פיו דהא ע"כ אפילו בכונס משקה אינו אסור אלא דרך פיו לדברי התוספות ואשירי והא דכתב מרדכי לדברי התוס' דבין כונס משקה ובין מוציא משקה אם נוטל דרך הנקב נטילה טובה היא משמע דאפילו במוציא משקה בעינן דרך הנקב י"ל דמשום כונס משקה נקט לה וכשם קאמר כי היכא דמודה סמ"ג במוציא משקה דמהני דרך הנקב הכי נמי מהני לדברי התוספות בכונס משקה וכיון דאשכחן פלוגתא דרבוותא בהני חלוקים נראה דאזלי' בתר המקילין בנטילת ידים דהכי כתב הרמב"ם. וכן שנינו במשנה במס' ידים מים שנסתפק לו אם נעשה בהן מלאכה או לאו אם היו טמאים או טהורים אם היה בהן כשיעור או לאו ספק נטל ידיו ספק לא נטל ספיקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור ע"כ. ונראה דה"ה פלוגתא דרבוותא דהתם נמי ספק הוא כמאן קי"ל מדכייל ותנא שכל ספק שבטהרת ידים טהור אך מאי דאשכחן בהדיא בפסקי הגאונים לאיסור ולא אשכחנא בפסקי גאון אחד בהדיא להתיר אלא דדייקין מיניה בהוכתה דהכי סבר קשה לסתור בזה דברים המפורשים להדיא הנראה לע"ד כתבתי: