תרומת הדשן/א/קפד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קפדעריכה

אחד שחט לעצמו לצורך סעודה גדולה הרבה אווזות ותרנגולין וטורח עליו לבדוק הסכין בין כל אחת ואחת ואמר בטוח אני שלא אמצא סכיני פגום לא אבדוק רק אחר שחיטה אחרונה אם תמצא פגום יטרפו הכל אין ההפסד רק לעצמי מצי למיעבד הכי או לאו:

תשובה יראה לכאורה משמע לשון התלמוד דצריך בדיקה בין כל חד וחד. אפילו אם רוצה ליכנס בספק הפסד אין רשאי דקאמר תלמודא בפ"ק דשחיטת חולין רב כהנא מצריך בדיקה בין כל חדא וחדא וקאמר עליה כמאן כרב הונא ולמיפסל בקמייתא לא כרב חסדא ולאכשורי בתרייתא וה"פ תלמודא בעי הבדיקה שהצריך רב כהנא בין שחיטה לשחיטה היינו כרב הונא שאם נמצא פגום מתפסל הראשונה ודחי לא כרב חסדא. כלומר הראשון לעולם כשירה דלא חיישינן דבעור נפגמה אלא חיישינן דילמא במפרקת הראשון נפגמה ולכך בדקינן אחר שחיטה קמייתא כדי להכשיר בתרייתא כמו שצריכינן לעולם לבדוק קודם כל שחיטה ופריך עליה א"ה דהך בדיקה משום דקודם שחיטה תיבעי ביקור חכם כדין כל בדיקה דקודם שחיטה. ומשני דלא אמרינן להראות לחכם אלא משום כבודו ופרש"י וכיון דמשום כבודו היא סגי בתחילת השחיטה ופסק רש"י דמסקנא היא דהצריכה בדיקה משום קמייתא כרב הונא דפסקינן התם הילכתא כוותיה ע"כ שיטת התלמוד ופרש"י. והשתא נראה דאי הוי מסקנא כדדחי תלמודא דהצריך בדיקה כרב חסדא א"כ ודאי לא יוכל ליפטר מהני בדיקות דבין כל חדא וחדא אפי' אם ירצה ליכנס בספק הפסד כי היכי דלא שרי לשחוט לכתחילה בלא בדיקת סכין על סמך שיבדוק לאחר השחיטה דחיישינן דילמא מישתלי ולא יבדוק לאחר השחיטה והויא שחיטה פסולה אפי' דיעבד כדפסק אשירי בהדיא ולפי מאי דס"ד עתה דצריך בדיקה לאכשורי בתרייתא משמע נמי דאי לא בדק בנתיים ולא בדק נמי בסוף פסולה בדיעבד דאל"כ לא הוי פריך מידי תיבעי ביקור חכם לישני דלא בעי ביקור חכם אע"כ דבלא בדיקה פסולים אפי' בדיעבד וכיון דבדיעבד פסול חיישינן דילמא מישתלי כדאיתא בתוס' לגבי משומד דאוכל נבילות לתיאבון דלא שרי למסור לו לשחוט בלא בדיקת סכין על סמך שיבדקו הסכין אחריו וכן מוכח באשירי גבי בודקים אותו אי מומחה הוא אי לאו דאם הוי שחיטתו פסולה בדיעבד בלא בדיקה לא הוי שרי להניחו לשחוט על סמך שיבדקוהו אחר השחיטה דחיישינן דילמא מישתלי. ונהי נמי דמסקנא היא דרב כהנא מצריך בדיקה כרב הונא מ"מ דוחק לומר דלרב הונא דמחמיר דחיישינן טפי מרב חסדא דלא צריכינן לבדוק אחר שחיטה קמייתא להכשיר בתרייתא משום דלא חשו חכמים דילמא איפגם סכין בשחיטה קמייתא ואי הוי סבר רב כהנא כר' חסדא אמרינן דחשו חכמים להכי. וכ"ת אדרבה מוכח דהבעיין והדחיין פליגי בהאי חששא דהבעיין אין נראה לו סברא דחשו חכמים להם להצריך בדיקה בין כל חדא וחדא כמו שאר בדיקה דלפני שחיטה ותדע מדפריך ליה לדחיין אי הכי תיבעי ביקור חכם משמע דלדידיה לא קשה הך כלל משום דאיהו סבר דאין הבדיקה כלל משום דלפני השחיטה אלא משום לאחר שחיטה להוציא הראשונה מן הספק ופסק רש"י דהמסקנא סלקא כדעת הבעיין וא"ר לא סבירא ליה דחשו חכמים דילמא איפגם הסכין בשחיטה קמייתא ולהצריך בשביל כך בדיקה לאכשורי בתרייתא. י"ל דלעולם גם הבעיין סבר דיש להצריך בדיקה משום דיש לחוש דילמא איפגם בשחיטה קמייתא במפרקת אלא דסבר דצריך נמי לבדוק משום קמייתא להוציא מן הספק כרב הונא דסבר דחיישינן שמא בעור נפגם וכיון דבדיקה אינה משום לפני שחיטה לחודיה אלא גם משום לאחר שחיטה לא קשה ליה כלל תיבעי ביקור חכם דלא דמי לתחילת שחיטה דהתם הבדיקה אינה אלא משום להכשיר לכתחילה ולכך בעי ביקור חכם ותו דלישנא דתלמודא משמע דאין לפטור מבדיקות הללו כלל מדקאמר רב כהנא מצריך בדיקותא ולא קאמר טריף אי ליכא בדיקה בין כל חדא וחדא כדקאמר התם לעיל מיניה רב יוסף טריף עד תליסר חיותא. אמנם דע"כ נראה דאך דיקא דדייקינן לעיל מדפריך תיבעי ביקור חכם שמעינן דאם לא בדק בין כל חדא וחדא ולא בדק גם באחרונה דשחיטה פסולה היא ע"כ הא ליתא לפי המסקנא דהא כתב אשירי בהדיא משמיה דנפשיה ומשם בעל המאור דכה"ג כשירה א"כ נוכל לומר דאפי' לדעת הדחיין נמי לא פסלה שחיטה אי לא בדק בנתיים ולא בסוף אי חשבינן הא לדוחק דנחמיר טפי לפי מאי דמוקמינן דאצריך בדיקה כרב חסדא ממאי דמוקמינן דמצריך בדיקה כרב הונא וצ"ל דאפ"ה פריך ותיבעי ביקור חכם הואיל והבדיקה היא כדי להכשיר שחיטה דלהבא תהא דינה כשאר בדיקה דלפני שחיטה ואכתי י"ל דנהי דבדיעבד לא פסלינן מ"מ מדנקט מצריך בדיקותא שמעינין לכתחילה מיהא חשו חכמים שמא איפגם בשחיטה קמייתא וצריך לבדוק להכשיר בתרייתא ואפילו אי סבר כרב הונא ולא הצריך בדיקה אלא משום קמייתא מ"מ נימא דלישנא דתלמודא דווקא דקאמר מצריך בדיקותא לשון חובה והטעם כדי להוציא את הראשונות מספק שמא יאכלו מהן קודם בדיקת אחרונה ושלא תפול ספק בכמה שחיטה וזימנין אתי לידי קלקול. אכן נראה דאדרבה איכא לדקדק מלישנא דתלמודא אם ירצה ליכנס בספק הפסד רשאי מדקאמר כמאן כרב הונא ולמיפסל קמייתא ולא נקט ולאכשורי קמייתא כדנקט במילתא דרב חסדא אי הוי סבירא לן דהצריך רב כהנא לעולה בדיקה וחובה היא כדי להוציא השחוטות מידי ספק אע"כ להכי נקט למיפסל לאשמועינן דלפי דמוקי כרב הונא אין הבדיקה חובה כדי להכשיר אלא כך י"ל דרב כהנא הצריך בדיקה בין כל חדא וחדא כלומר שאם לא בדק פסולה אפילו שחיטה קמייתא אבל אם ירצה ליכנס בספק רשאי שלא הצריכו חכמים אלא הזהירו שלא יזדמן לו הפסד שתפסל שחיטה ראשונה: וליכא למימר דלהכי לא נקט ולאכשורי קמייתא משום דרוצה לאשמועינן דאפילו היכא דשחט הרבה בהמות ולא בדק בנתיים גם בסוף כגון שנאבד הסכין אפ"ה כשירות כולן כדפסק אשירי בהדיא ולהכי נקט ולמיפסל קמייתא כלומר אם ימצא הסכין פגום כולן פסולות אבל אם לא ימצא שום פסול כגון שנאבד לא חיישינן לפסול הא ליתא דאי להכא אתי דנקט ולמיפסל קמייתא א"כ אמאי כתב אשירי פסק זה מהסברא ודימה למקום אחר כדאיתא שם הו"ל להוכיח אותו מלשון התלמוד אע"כ לא אתי לאשמעינן אלא כדפרישית וא"ת מי מזקיקני לדקדוקים קלושים הללו י"ל מפסק הגאונים משמע דאין חובה בבדיקות הללו דכתב רב אלפס וז"ל קי"ל כרב הונא בדלא שבר הילכך צריכה בדיקה בין כל חדא וחדא דאי לא בדק ונמצא סכין פגומה כולן אסורות אפי' קמייתא כרב הונא ע"כ וכ"כ הרמב"ם ופסק כרב הונא וכתב עלה וז"ל לפיכך השוחט בהמות הרבה ועופות הרבה צריך לבדוק בין כל אחת ואחת שאם לא בדק ובדק באחרונה ונמצא סכין פגום הכל ספק נבילה אפילו הראשונה עכ"ל. מדקאמרו הגאונים דאי לא בדק ושאם לא בדק משמע שפיר שאין הבדיקה חובה אלא הבדיקות הן שאם נמצא הסכין פגומה יצאו הראשונות מידי ספק דאי תימא הבדיקות חובה הן משום דחיישינן שמא איפגם סכין בשחיטה קמייתא וזמנין דאתי לידי קלקול הכי הוי לן לרב אלפס ורמב"ם למימר צריך לבדוק בין כל אחד ואחד ואם לא בדק כו' ובלשון הזה משמע שפיר דהבדיקה חובה הן ואם לא עשאן פסל אפי' דיעבד ומדקאמר דאי ושאם משמע דהבדיקה אינה אלא משום ההיא חששא וק"ל: